|
|
|
|
ביקורת על מנהיגים, מותרת?
|
| מאת: |
מוטי לקסמן |
| פורסם ב: |
02/11/2009 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
192 |
|
|
|
|
|
|
|
|
ביקורת על מנהיגים, מותרת? / מוטי לקסמן
"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר ראובן חטא - אינו אלא טועה" [1].
"כל האומר בני שמואל חטאו - אינו אלא טועה, [...] כל האומר דוד חטא - אינו אלא טועה" [2].
"כל האומר שלמה חטא - אינו אלא טועה, [...] [...] כל האומר יאשיהו חטא - אינו אלא טועה" [3].
"נזכרתי שבמקרא אין ביקורת ישירה על האב הגדול אלא על הבן(ים). מדובר לא רק בשלמה וברחבעם אלא גם באהרון, האחראי למעשה העגל. אין עליו שמץ ביקורת אלא "במקרה" בניו מתו מוות מיסתורי, משמיים. האם יש עוד מקרים מלבד שלמה ואהרון ובניהם?" [4].
לכאורה, השאלה עולה בקנה אחד עם קביעת רבי שמואל בר נחמני, דלעיל.
האמנת הכתוב המקרא מאשש את האמירה "שבמקרא אין ביקורת ישירה על האב הגדול אלא על הבן(ים)"?
לפני שנבדוק את האמירה בהשוואה לכתוב במקרא, נשאל איך אפשר לזהות ביקורת על דמות במקרא?
לטעמי, ביקורת על דמות או ליתר דיוק על התנהגות של דמות במקרא אפשר לזהות בשלושה אופנים: א. ביקורת ישירה מפי דמות אחת על התנהגותה של האחרת. ב. ביקורת מפורשת על התנהגות אבל היא מבוטאת על ידי המספר המקראי ולא על ידי דמות בסיפור. ג. סיפור או אירוע שתכניו מעוררים ביקורת אצל הקורא.
שלוש אפשרויות אלה של ביטוי ביקורת תבחנה בשלב ראשון כשהן כתובת כביטויי ביקורת על "האב הגדול".
נתחיל בדוד המלך.
פרשת דוד, בת-שבע ואוריה החתי ידועה לרבים [5]. סיפור זה, שוודאי מעורר ביקורת בעיני קורא בכל הדורות, כולל גם ביקורת ישירה ונוקבת שמובעת מפי נתן הנביא כלפי דוד [6]: "וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד אַתָּה הָאִישׁ" [...] מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר ה' לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינַי, אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן" [7]. אכן, ביקורת נוקבת וישירה ביותר על התנהגות האב המייסד של שושלת מלוכה, בית דוד. מעשה זה של דוד "זוכה" לביקורת גם מפי הסופר המקראי: "וַיֵּרַע הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד בְּעֵינֵי ה'" [8].
אם-כן, ביקורת על התנהגות דוד בפרשת אוריה ובת שבע, מצויה בשלושת אופני הביקורת שמנינו לעיל [9].
שלמה המלך הוא בנו של דוד, אבל גם האב של רחבעם שלא השכיל להשיב לטענות עשרת השבטים בראשות אפרים [10]. גם משלמה המלך אין המקרא חוסך ביקורת, אמנם אין ביטוי ישיר של ביקורת מפי דמות במקרא, אבל הסופר המקראי אינו ממעיט בחטאיו של שלמה: "וַיֶּאֱהַב שְׁלֹמֹה אֶת ה' לָלֶכֶת בְּחֻקּוֹת דָּוִד אָבִיו רַק בַּבָּמוֹת הוּא מְזַבֵּחַ וּמַקְטִיר" [11].
ובכן, שני אבות שהביקורת אינה נחסכת מהם באופן ברור, ומפורש.
אשר לאהרון, תגובתו של משה יש בה בהחלט ביקורת ישירה: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן מֶה עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה כִּי הֵבֵאתָ עָלָיו חֲטָאָה גְדֹלָה" [12], הרמב"ן, למשל, רואה בכתוב זה ביטוי ביקורת ישירה כלפי תפקודו של אהרון [13]. אשר למות בניו של אהרון [14], פשטו של מקרא וגם פרשנים רבים אינם קושרים קשר כלשהו בין מותם לחטא של אהרן. הסיפור קושר את מותם למעשיהם בלבד.
הדיון עד כאן, מזמן לנו הזדמנות להציג דמויות נוספות שביקורת קשורה אליהן, כך נרחיב את ההבנה לגבי ביקורת במקרא.
אנו לומדים השבוע את פרשת "וַיֵּרָא" [15], גם בפרשה זו נמצא סיפור שיש בו ביקורת על אב מכונן, כוונתי לסיפור אברהם ושרה אצל מלך גרר: "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֲחֹתִי הִוא וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר וַיִּקַּח אֶת שָׂרָה" [16]. בסיפור זה, בו אברהם אומר לשרה שתציג עצמה כאחותו כדי להרחיק ממנו סכנת חיים, אבימלך, מלך גרר מבטא ביקורת ישירה גם תוכחה: "וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם וַיֹּאמֶר לוֹ מֶה עָשִׂיתָ לָּנוּ וּמֶה חָטָאתִי לָךְ כִּי הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל מַמְלַכְתִּי חֲטָאָה גְדֹלָה מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ עָשִׂיתָ עִמָּדִי. וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה רָאִיתָ כִּי עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי" [17]. סיפור זה הוא די מוזר, בעיקר בהקשר לדמותו המנהיגה של אברהם. אבל, סיפור זה הוא נוסח שני לסיפור קודם [18]. בכל-אופן, לא נעסוק בסיפור כפול זה, שמעורר היבטים שונים, לא קלים. כעת אנו מעלים אותו רק בהקשר להבעת ביקורת. ובכן, כפי שראינו מלך גרר מבטא ביקורת ישירה. אני מניח שגם קורא בן ימינו לא יתמוך בהתנהגות אברהם בסיפור זה. אבל גם פרשנים מסורתיים חשים אי-נחת: "כאן לא נטל רשות אלא על כרחה שלא בטובתה" [19]; "להפקיר אשתו מבלי לעמד בנסיון הריגת עצמו" [20]; "אבל המלך הזה תם וישר גם אנשיו טובים, רק אברהם חשד אותם והיה אומר לכל אחותי היא" [21]. רבינו בחיי אף מפורש יותר: "הנה זה החטא שחטא אברהם בשוגג, הוא שעליו היה גלות מצרים, ובודאי היה חטא גדול שהביא אשתו הצדיקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו, והיה לו לבטוח בהש"י שיציל אותו ואת אשתו, ועוד שחטא בצאתו מן הארץ שנצטוה עליה מתחלה ויצא משם על אודות הרעב, והיה לו לבטוח בהש"י כי יפדנו ברעב ממות, ועל החטא הזה נגזר על זרעו גלות מצרים, כי במקום החטא שמה העונש" [22].
סקירה זו נסיים בהצגת אירוע נוסף הקשור בדוד.
מלחמה מתנהלת בין מלכת דוד לבני עמון [23]. על רקע מלחמה זו מתנהלת גם פרשת דוד, בת שבע ואוריה. אנו נתמקד בפסוק המסיים את המלחמה: "וַיָּשֶׂם בַּמְּגֵרָה וּבַחֲרִצֵי הַבַּרְזֶל וּבְמַגְזְרֹת הַבַּרְזֶל, וְהֶעֱבִיר אוֹתָם בַּמַּלְבֵּן, וְכֵן יַעֲשֶׂה, לְכֹל עָרֵי בְנֵי-עַמּוֹן" [24]; פירושו של פסוק זה, המתאר את ה"גמול" אותו קיבלו שבויי בני-עמון בעקבות המלחמה שהחלה ביוזמתם, לאחר פגיעת מלכם במשלחת הניחומים של דוד, אינו ברור כל צרכו. אבל נראה, שדוד מעניש את בני עמון בדרך שנראית אלימה ואכזרית. בכל אופן, פרשנים אחדים מבינים בכך אלימות מיורת וחריגה מצד דוד.
המקור הקדום ביותר להבנה כזו של הפסוק הם דברי יוסף בן-מתתיהו הכותב בהקשר זה "ואת הגברים השמיד מתוך עינויים, וכך נהג גם בשאר ערי העמונים, שלכד בכוח". תרגום יונתן לפסוק [25], מציע בסיפא: "וּגְרַר יַתְהוֹן בְּשׁוּקַיָא", כלומר, 'גרירת השבויים ברחובות' [27]. סיפא זו שבתרגום יונתן הביאה רבים אחריו לקבל פרשנות דומה ולצטט את ניסוחו. יש פרשנים שמסתפקים בציטוט הסיפא מיונתן בתוספת תרגום; כך רי"ק, מטראני וגם כלי יקר [28]. פרשנים אחרים, שמבינים את "מַלְבֵּן" ככבשן, מציעים לראות ב"הֶעֱבִיר אוֹתָם בַּמַּלְבֵּן" פעולה של שְׂרֵפת העמונים למוות (רד"ק, אברבנאל, בעל מצודת דוד[29]). רלב"ג ואברבנאל מעירים שהיו אלה ייסורים אכזריים ביותר [30]. דוגמאות אלה משקפות תפיסה פרשנית הרואה במעשה דוד כלפי העמונים עינוי אכזרי, אפילו עד מוות.
במלים אחרות, תבוסה אינה מחייבת את המנצח לגרום סבל נוסף ועיוניים קשים. האין בכך ביקורת על התנהגות דוד בסיפור זה?
אם-כן, במקרא אין מסתירים ביקורת על התנהגות של דמויות שונות, ויהא מעמדן בחברה או במסורת אשר יהיה, אבות ובנים. אמנם, כפי שראינו בפתיחה, יש המסרבים לקבל זאת (גם בתקופתנו). לגישתם, איך יתכן שאבות האומה ומלכיה יהיה בהם איזשהו רבב או כתם בהתנהגותם ובתפקודם. אבל סופרי המקרא היו חכמים וגדולים יותר. הם תארו בני אדם, רק בני אדם ולא משנה באיזה מעמד הם מתוארים. כבני אדם יש להם חולשות, חסרונות, והסופרים המקראיים לא עשו כל ניסיון להסתיר או להתעלם מכך.
זו אחת הסיבות לגדולתו של המקרא.
מאדם לאדם בשביל האדם, אשיר שזכינו בכך.
הארות ומראה מקום
[1] בבלי, שבת נה, ב.
[2] שם, שבת נו, א.
[3] שם, שם, ב
[4] אמר, שאל, אחד מידידי, עקיבא קונונוביץ, משורר בעל בלוג מעניין באתר בננות וגם בעל ספר שירים חדש שיצא לא מזמן לאור: ושמו האדם דיסלקטי, הוצאת גוונים, כדאי לקרוא.
[5] שמ"ב יא, ב–כז.
[6] בניגוד לטענת רבי שמואל בר נחמני הפותחת דיון זה.
[7] שמ"ב יב, ז...ט.
[8] שמ"ב יא, כז2. גם "אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד אֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' וְלֹא סָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּהוּ כֹּל יְמֵי חַיָּיו רַק בִּדְבַר אוּרִיָּה הַחִתִּי" (מל"א טו, ה).
[9] אגב, לסיפור זה אין זכר בספר דברי הימים!!!
[10] "וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ אֶת הָעָם קָשָׁה וַיַּעֲזֹב אֶת עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ. וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כַּעֲצַת הַיְלָדִים לֵאמֹר אָבִי הִכְבִּיד אֶת עֻלְּכֶם וַאֲנִי אֹסִיף עַל עֻלְּכֶם אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים" (מל"א יב, יג–יד).
[11] מל"א ג, ג; ובפירוט מלא במל"א יא, א–י שמסתיים באמירה: "וְלֹא שָׁמַר אֵת אֲשֶׁר צִוָּה ה'".
[12] שמות לב, כא.
[13] "החטא הזה מן החטאים שיהרג עליהם ולא יעבור. ואולי אמר לו כן להגדיל אשמתו. והנכון בעיני [...] ומפני שהיה אהרן להם לאיש מוכיח ולמכפר, והיה ראוי שיחוס וירחם עליהם, אמר לו כן. כלומר, נהגת עמהם כאויב החפץ ברעתם, לא פשעו ולא חטאו לך. והנה היה ראוי משה להאשים אותו תחלה על חטאתו אשר חטא הוא, ואחרי כן יאשים אותו על אשמת העם, ויאמר, איך חטאת החטאה הגדולה הזאת לאלהים, וגם הכשלת רבים והבאת עליהם חטאה גדולה, אבל משה בענותנותו נהג כבוד באחיו הגדול ולא הזכיר לו רק מכשול העם. ויתכן שגם משה נכון לבו בטוח בצדקת אחיו שכוונתו לא היתה רעה, אבל על אשמת העם האשים אותו, כי היה ראוי להוכיחם והם נכשלו על ידו" (רמב"ן לשמות לב, כא).
[14] "וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם. וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה'. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן" (ויקרא י, א–ג).
[15] לאחר שלוש שנים של עיון בפרשות השבוע הגיעה תחושה של צורך באתנחתא. אבל העיון ימשך, אלא שפרשת השבוע תעמוד ברקע. לעתים היא לא תוזכר, ולעתים היא תהיה מוקד עיקרי.
בכל אופן, למעוניינים בעיון בפרשת השבוע, בכל פרסום יובאו הקישורים לעיונים הקודמים.
קישורים לפרשת "וַיֵּרָא" מפורטים להלן:
"ישמעאל ויצחק אכן אחים היו", תשס"ח, http://www.notes.co.il/moti/37670.asp
"גם לשרה אמנו זכות לדבר", תשס"ט, http://www.notes.co.il/moti/49410.asp.
[16] בראשית כ, ב.
[17] שם, ט–יא.
[18] "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ. וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ. (יג) אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ" (בראשית יב, יא–יג).
[19] רש"י לבראשית כ, ב.
[20] רד"ק לבראשית כ, ב.
[21] רמב"ן לבראשית פרק כ, ב.
[22] רבינו בחיי לבראשית יב, יג .
[23] שמ"ב י, א–יט; יב, כו–לא.
[24] שמ"ב יב, לא.
[25] יוסף בן מתתיהו, ב, 241.
[26] "וְיָת עַמָא דְבַהּ אַפֵּיק וּמסַר יָתְהוֹן בִּמסָרִין וּבמוֹרְגֵי בַרזְלָא וּבמִגזְרֵי בַרזְלָא וְגָרַר יָתְהוֹן בְּשוקַיא" (יונתן לשמ"ב יב, לא).
[27] כך הוא מתרגם את "וְהֶעֱבִיר אוֹתָם בַּמַּלְבֵּן".
[28] בנוסחים שונים, גרירה בחוצות: רי"ק, מטראני, לשמ"ב יב, לא; כלי יקר, עמ' 240.
[29] רד"ק מתייחס ללשון הכתיב: "במקום המולך, באש שהיו מעבירים בני עמון בניהם למולך" וגם ללשון הקריא: "שרפם במקום היו שורפין הלבנים" כמו כן הוא מביא את פירוש יונתן כלשונו (רד"ק לשמ"ב יב, לא) [רד"ק חוזר על ראייתו, שדוד מפעיל עינוי קשה, גם בהתייחסותו אליו בפירושו לספר עמוס, שם הוא מכנה את המעשה כמעשה הקשה ביותר שיש בו נקמה ובזיון: "והזכיר הקשה שבהם והוא על דושם בחרצות הברזל את הגלעד, שנאמר ויכם חזאל בכל גבול ישראל מן הירדן מזרחה את כל ארץ הגלעד [...] היו עושין דרך נקמה ובזיון, היו מעבירין חרוצות הברזל על גופם כמו שדשין בהם את התבואה כמו שעשה דוד בבני עמון שנאמר וישם במגרה ובחריצי הברזל" (רד"ק לעמוס א, ג]. רלב"ג מפרש כך: "שהעביר אותם באש התנור שעושים שם הלבנים" (רלב"ג לשמ"ב יב, לא). הרמב"ן, בפירושו לויקרא יח, כא מזכיר את ענייננו ואומר: "ששרף אותן כאשר יעשו הלבנים במלבן". גם אברבנאל ובעל מצודת דוד מפרשים כך (אברבנאל, עמ' שנ; מצודת דוד לשמ"ב יב, לא).
[30] "ששם העם אשר בה בזה המשפט, שיש בו אכזריות מה שלא יעלם [...] והנה המגרה [...] בהם הוא חותך מה שיחתוך [...] ויש באלו הדברים מן האכזריות יותר מההריגה בחרב פיפיות" (רלב"ג לשמ"ב יב, לא). בסגנון די דומה אומר אברבנאל: "והם מיני עונשין ויסורין [...] ואמר כל זה להודיע שהמיתם באכזריות רב" (אברבנאל, עמ' שמט). |
|
|
|
|
|
|
תגיות של המאמר:
|
|
רגע של נחת:
|
|
|
|
|
אודות כותב המאמר
|
|
|
|
|
קורא, כותב חושב על יהדות, חברה ואדם |
|
|
|
|
|
| מאמרים אחרונים בנושא יהדות |
מאמרים נוספים של מוטי לקסמן |
מאמרים נצפים ביותר בנושא יהדות |
|
|
 |
התנועה לכיוון היעד |
|
 |
פרשת "במדבר" עוסקת בעיקרה בהקמת מחנה ישראל בדרכו מהר סיני - מקבלת התורה אל ארץ ישראל. תנועה לכיוון היעד היא חשובה מאוד לבניית עם מגובש, מלוכד ומאמין בבורא עולם ובקיום מצוות. |
| מאת: |
ד"ר יחיאל שרמן |
| פורסם ב: |
25/05/2012 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
17 |
|
|
השכר של ימות המשיח לא מפורש בתורה |
|
 |
בפרשת השבוע מפורט באריכות השכר הגדול הניתן ללומדי התורה ומקיימי מצוות ומעשים-טובים - "ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו .. ונתתי שלום בארץ .. ונתתי משכני בתוככם" ועוד ועוד, וכן מפורטים בהרחבה העונשים הקשים שינתנו למי שאינו מקיים את המצוות. |
| מאת: |
הרב יוסף קרסיק |
| פורסם ב: |
21/05/2012 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
18 |
|
|
למאחרים על היין |
|
 |
"לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי, לְמִי מדונים (מִדְיָנִים) לְמִי שִׂיחַ, לְמִי פְּצָעִים חִנָּם, לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם. לַמְאַחֲרִים עַל הַיָּיִן, לַבָּאִים לַחְקֹר מִמְסָךְ. לא, אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם, כִּי יִתֵּן בכיס (בַּכּוֹס) עֵינוֹ, יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים. אַחֲרִיתוֹ כְּנָחָשׁ יִשָּׁךְ, וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ. |
| מאת: |
ד"ר אברהם גוטליב |
| פורסם ב: |
12/05/2012 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
22 |
|
|
עזרה ורגישות לזולת |
|
|
בפרשת "בהר" מוזכרות מצוות המכוונות לבניית חברה מתוקנת ומבהירות לנו את חשיבות העזרה ההדדית, השוויון בין בני האדם, ענווה בין אדם לחברו וכלפי שמים. מצוות שמיטה, דיני עבדים, צדקה - מצוות התורמות למידות טובות, |
| מאת: |
ד"ר יחיאל שרמן |
| פורסם ב: |
12/05/2012 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
31 |
|
|
כתר שם-טוב עולה על גביהן |
|
|
ל"ג בעומר - יום ההילולא של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי - הוא יום סגולה: אין אומרים בו תחנון, מדליקים מדורות לכבודו, במיוחד על קברו במירון, אליו עולים להשתטח מאות אלפי ישראל לרגעי התעלות, קדושה ורוממות נפש. |
| מאת: |
הרב יוסף קרסיק |
| פורסם ב: |
07/05/2012 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
29 |
|
|
מעלתה של לימוד התורה |
|
 |
בשביל ללמוד על מנת ליישם, כדאי לקבוע את אותם שיעורי התורה על פי סיפורים על גדולי ישראל, וכמו כן בספרים המלמדים הלכות ודינים בשפה פשוטה וזה בכדי להבין את ההלכות של הדת היהודית על כל פרטיה. |
| מאת: |
בתיה קצבורג |
| פורסם ב: |
30/04/2012 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
22 |
|
|
מעלת לימוד פרשת השבוע |
|
|
עפ"י מנהג היהדות, יש מנהג לקרוא בביה"כ בשבת את פרשת השבוע לפי הסדר.
בפרשות השבוע ניתן למצוא את כל תולדותיו של עם ישראל על פי סדר, מקרים שקרו לעם ישראל כמו למשל בריאת העולם, מלחמות בין עמים, וגם לידות של אנשים מאד חשובים. |
| מאת: |
בתיה קצבורג |
| פורסם ב: |
30/04/2012 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
25 |
|
|
קריאת פרשת השבוע ביום שבת |
|
|
בזמן שבני ישראל היו מצויים בגלות בבבל, הגולים נהגו לקרוא כל שבת פרשה אחת מחמשת חומשי התורה על פי סדר הפרשיות, וזה בשביל שלא לשכוח את התורה הקדושה.
נוהג זה נמשך לאורך אלפי שנים לאחר אותה גלות ארוכה עד היום. |
| מאת: |
בתיה קצבורג |
| פורסם ב: |
30/04/2012 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
27 |
|
|
אמת קנה ואל תמכור |
|
 |
"שְׁמַע לְאָבִיךָ זֶה יְלָדֶךָ, וְאַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ. אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר, חָכְמָה וּמוּסָר וּבִינָה. גול (גִּיל) יָגִיל אֲבִי צַדִּיק, יולד (וְיוֹלֵד) חָכָם וישמח (יִשְׂמַח) בּוֹ. יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ, וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ |
| מאת: |
ד"ר אברהם גוטליב |
| פורסם ב: |
30/04/2012 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
32 |
|
|
לשמוע בעצת ידידים מבינים |
|
|
אסור לאדם להזיק ולפגוע בזולת, ברכושו ועל אחת וכמה בגופו. התורה קובעת ברורות מה עונשו של המזיק ומה גובה וסוגי התשלומים שהוא חייב לשלם מדיני נזיקין ומדיני קנסות; נוסף לזה נאמר בפרשתנו "לפני עור לא תיתן מכשול", שאסור להציב בפני מי שאינו רואה ("עור") שום מכשול |
| מאת: |
הרב יוסף קרסיק |
| פורסם ב: |
24/04/2012 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
31 |
|
|
|
|
|
שבת זכור, לזכורק את עמלק |
|
 |
בני ישראל, היהודים מצווים למלא אחר תרי"ג מצוות [א]. שלוש מהן קובעות לזכור, לא לשכוח ולהכרית את זכר עמלק [ב].
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" [ג]. |
| מאת: |
מוטי לקסמן |
| פורסם ב: |
29/02/2012 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
69 |
|
|
"שנה הלכה שנה באה, אני כפי ארימה", כהרגלנו שנה אחר שנה |
|
|
"מה שזכה להפוך להרגל, [... הוא] משהו יציב ונכון שניתן לסמוך עליו שיהיה. שיחכה לך כמו קונכיה שתשוב להתקפל בתוכה בלילה. כמו בואו של הערב ובואו של הבוקר ובואו של הסתיו.
הרגל הוא פינה חמה בעולם. הוא הבית שבבית. ובו אדם מתנהג באותה חוכמה השמורה לעצים ולציפורים: הן העושות כך בדיוק כמו באתמול ובשלשום. [...] ההרגל הוא כמעט בלתי מודע. היותו חלק ורגיל עושה אותו בלתי מורגש כמעט. הוא נעשה כמו מעצמו" [2].
גם לאה מתארת נפלא את הרגיל |
| מאת: |
מוטי לקסמן |
| פורסם ב: |
25/09/2011 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
134 |
|
|
צוּרִיק גֵעייט אַקאֹזְע |
|
|
"הדרך היחידה לשפוט את העתיד היא לאור העבר" או "רעיונות טובים נקטלים על ידי אנשים שמניחים, כי העתיד הוא פשוט הרחבה של העבר".
סיפור יוסף והאחים בפרשות העוקבות "מִקֵּץ"-"וַיִּגַּשׁ" מעלה בפנינו תיאור מדגים לקשר בין עבר להווה. |
| מאת: |
מוטי לקסמן |
| פורסם ב: |
25/12/2009 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
324 |
|
|
פרשת וישלח, מפגש אחים או מפגש בין שתי אמיתות |
|
|
סיפור זה מדגים נתון ידוע, כאשר אדם צמוד להנחה מסוימת, לאמת אחת הוא אינו מעלה על הדעת אפשרות אחרת, אמת אחרת.
פרשת השבוע, פרשת "וַיִּשְׁלַח" מעלה הקשר מתאים לנתון שהוצג כעת.
בפרשת "וַיִּשְׁלַח" מסופר, בין השאר, על המפגש הבוגר בין יעקב לעשיו. אנו יודעים על המפגש מן הכתוב בחומש בראשית. מי סיפר לנו את פרטי היחסים בין יעקב לעשיו צאצאי יעקב או צאצאי עשיו? |
| מאת: |
מוטי לקסמן |
| פורסם ב: |
01/12/2009 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
233 |
|
|
ברוך שלא עשני אישה |
|
|
"בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶך הָעוֹלָם, שֶׁלֹא עָשַׂנִי אִשָּׁה" אומר-קורא, ואולי בכנות גם מברך, יהודי המתפלל בתפילת השחרית, במסגרת ברכות השחר. על-מה חושב הקורא "ברכה" זו? איך מרגיש המתפלל המבטא "פתיחת בוקר" כזו? |
| מאת: |
מוטי לקסמן |
| פורסם ב: |
24/11/2009 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
272 |
|
|
בשם אלוהים |
|
|
"בעודם הולכים אמר רבי יוסי: ודאי כל מה שהקב"ה עושה בארץ הכל הוא בסוד החכמה. והכל הוא כדי להורות חכמה עליונה לבני אדם, כדי שילמדו מאותם המעשים סודות החכמה. והכל הוא כפי שראוי להיות, ומעשיו כולם הם דרכי התורה, משום שדרכי התורה הם דרכיו של הקב"ה".
זו הנחת יסוד מרכזית, בואו ונראה יישומה בימים אלה. נעשה זאת על ידי הצגת אמירות אחדות ואירועים שונים שאולי אין ביניהם כל קשר. |
| מאת: |
מוטי לקסמן |
| פורסם ב: |
17/11/2009 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
225 |
|
|
תודה לאלוהים גם לאדם |
|
|
בפרשת השבוע, פרשת לך-לך מונע אברם ללכת לארץ כנען על ידי צו ישיר שמלווה בברכות. אברם מציית ונע לכנען. הדבר הראשון שאברם עושה לאחר הגיעו לאיזור שכם: "וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו", פעילות שהוא חוזר עליה פעמיים נוספות שלוש פעמים בזמן די קצר פונה אברם אל ה'. האם זה מפליא?
כן ולא. |
| מאת: |
מוטי לקסמן |
| פורסם ב: |
28/10/2009 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
289 |
|
|
רכוש ציבורי, מנהיגות וערכים |
|
|
הצב מתכנס בביתו. את הבית נושא הצב על רגליו. הוא מתקדם לאט. הצב נע והוא בתוך ביתו.
מאוד לאט, אבל גם כך הצב ממלא את כל צרכיו.
ויש אגדה.
"עוזריו של הנשיא טרומן נכנסים לחדר הסגלגל ומוצאים אותו יושב ליד השולחן, מוציא מכיסו ארנק כסף מצ'וקמק, מחטט בו ושולף בול מקומט. מלקק אותו ומדביק על המעטפה.
'מיסטר פרזידנט', אומרים לו העוזרים, 'הרי יש לך בולים על השולחן'.
'השתגעתם?' אומר הנשיא, 'זה מכתב פרטי, לאמי'.
פראייר". |
| מאת: |
מוטי לקסמן |
| פורסם ב: |
18/10/2009 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
220 |
|
|
אחריות אישית ממזמור תהלים לגן עדן |
|
|
בשמחה נפתח את העיון המחודש במקרא.
"אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב".
בשמחה אמרנו, אכן, "'אשרי' הוא ביטוי של שמחה [...] ב'אשרי' יש משום הבעת שמחה, וגם משום קריאה לספר ברבים על הטוב וההצלחה".
ומדוע שמחה יש כאן? |
| מאת: |
מוטי לקסמן |
| פורסם ב: |
12/10/2009 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
227 |
|
|
יום כיפור: מי קדוש ואיך קדושה? |
|
|
"הָרֶוַח הזעיר בין שני המחוגים של שעון-היד / הוא מְקוֹם הרגע בו שוכן האל בהגיע זמן ההתגלות." כך פותח המשורר איתמר יעוז-קֶסְט את שירו "רגע האור".ולהתגלות ה' למשה |
| מאת: |
מוטי לקסמן |
| פורסם ב: |
26/09/2009 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
486 |
|
|
|
|
|
יום הולדת ביהדות |
|
 |
מאמר זה עוסק ביחס היהדות לימי הולדת, הן מבחינה הלכתית והן מבחינה רעיונית. המאמר מלווה במובאות מהתורה.המאמר כולל פירוט מנהגים שונים שנוהגים לבצע ביום ההולדת. |
| מאת: |
שביט לוי |
| פורסם ב: |
18/03/2009 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
9389 |
|
|
מצבה – מה לכתוב על המצבה |
|
 |
כשרוכשים מצבה, צריך גם להחליט מה לכתוב עליה. כיצד להנציח בצורה הטובה ביותר את בן המשפחה שהלך לעולמו, במספר מילים מינימאלי יחסית. בכיתוב הוא חלק חשוב בהחלט מכיוון שלפיו יזכרו את המת כשהיה בחיים. |
| מאת: |
הארי בראון |
| פורסם ב: |
31/10/2010 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
3064 |
|
|
צניעות וקיום מצוות |
|
|
לעיתים, לא מודעים לגדלות המצוות ולחשיבות ערך הצניעות בעם ישראל. אם נשכיל להבין כראוי את ערכם - לא יהיו מאושרים יותר מאיתנו בעולם! המאמר מבוסס על הרצאתו של הרב ניסים יגן, זצ"ל. |
| מאת: |
שביט לוי |
| פורסם ב: |
19/03/2009 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
2033 |
|
|
|
|
עושים כפרות ליום כיפור עם צעירי חב"ד |
|
 |
בימים שלאחר ראש השנה ולפני יום הכיפורים קיים מנהג יהודי עתיק יומין - לערוך 'כפרות' על תרנגולים או תמורתם הכספית, כי להינצל מגזרות רעות. רבים אינם מכירים את המנהג. צעירי חב"ד עושים לנו סדר בדברים. |
| מאת: |
י. יצחק |
| פורסם ב: |
07/10/2008 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
1635 |
|
|
לדעת מה לכתוב על מצבות |
|
|
הבחירה בכיתוב על מצבות היא בחירה מודעת מאוד, מצד אחד, אך יש בה גם משהו מסורתי מאוד, מעין תכונה אחידה בקרב העם היושב בציון, והיהודי בכלל בכל שאר העולם כולו והגולה. |
| מאת: |
הארי בראון |
| פורסם ב: |
02/01/2011 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
1477 |
|
|
הרצאות בנושא חגים ומועדים |
|
 |
ראש השנה זהו מועד חשוב עד מאוד בתרבות היהודית. הוא מאפשר לכולנו לבחון את השנה שעברנו ולראות כיצד נוכל להחכים ולהשתמש בתובנות שלנו בכדי לגרום לכך שהשנה הבאה תהיה טובה יותר. |
| מאת: |
קידום אתרים - SEO Israel |
| פורסם ב: |
20/03/2011 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
1111 |
|
|
פדיון הבן |
|
 |
מצוות פדיון הבן היא מצווה נדירה, יחד עם זאת יש בה משמעות עמוקה עבור כל אחד ואחת בחיי היום יום. במאמר אבאר את הטעמים למצוות פדיון הבן, ואת המשמעות הפנימית. |
| מאת: |
חזקי |
| פורסם ב: |
22/09/2009 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
932 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|