|
|
|
|
יום כיפור: מי קדוש ואיך קדושה?
|
| מאת: |
מוטי לקסמן |
| פורסם ב: |
26/09/2009 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
485 |
|
|
|
|
|
|
|
|
יום כיפור: מי קדוש ואיך קדושה? / מוטי לקסמן, תש"ע
"הָרֶוַח הזעיר בין שני המחוגים של שעון-היד / הוא מְקוֹם הרגע בו שוכן האל בהגיע זמן ההתגלות." כך פותח המשורר איתמר יעוז-קֶסְט את שירו "רגע האור" [1].
איני יודע, אבל אני מניח שלמשה לא היה שעון יד. הוא רק רעה בנחת את צאן יתרו במרחבי מדבר מדין, לפתע הבחין בתופעה משונה: "הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל" [2], הסנה בער ולא נשרף. משה התקרב אל הסנה הבוער, קול עלה מתוך להבת הסנה: "אַל תִּקְרַב הֲלֹם, שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ, כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא" [3]. משה חרד מאוד, הוא חווה התגלות של האל: "וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים" [4].
לא עברו דקות רבות, החרדה נעלמה; ומשה התחיל לבטא ספקות רציניים ביכולתו להנהיג וגם בנכונות העם להאמין.
תחושת הקדושה היתה רק לרגע, משה חזר מהר לשאלות חולין על תפקוד יומיומי.
אבל, וזה החשוב לנו בדיון הנוכחי, הסנה, גם אַדְמַת הקֹדֶשׁ שמסביבו, לא הפכו למוקד קדוש של עליה לרגל.
אלפי שנים לאחר סיפור משה והאדמה הקדושה סביב הסנה, קם, לפי המסורת, ר' אמנון ממגנצה, מעל מיטת עינוייו וקצוץ איברים הוא זעק: "וּנְתַנֶּה תּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּום / כִּי הוּא נורָא וְאָיום / וּבו תִנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ" [5].
קדושה הוא ביטא. קדושת יום הכיפורים, הוא זעק.
יום כיפורים היום הקדוש, היום הנורא.
ובגליל התחתון ישנה מערה אחת, בפנים היא רחבה וגבוהה. [...] ובאמצע המערה אבן שקועה, אבן גדולה חלולה כמו כוס. וכשבא שמה בן אדם הגון, וראו כולם שהאבן מלאה מים יפים.
וירחץ ידיו בן האדם ההגון, ויתפלל ויבקש מה שירצה. ואין האבן חלולה מתחת כי אין באים המים מן הקרקע. אלא זרם המים עולה רק אם בן-אדם הגון הוא. ואדם שאינו הגון לא יראה את המים [6].
פשטה השמועה ברחבי הגליל ובארץ ישראל כולה: אבן קדושה יש במערה.
אבל, האבן במערה בגליל התחתון אינה מעלה מים אם אדם לא הגון ניגש אליה.
וספר התורה הוא קדוש.
ורבים מתרפקים, נוגעים, מחבקים ומנשקים את ספר התורה, לחוש מקרוב, ואולי גם לזכות, מהילת הקדושה.
אבל, משרד הבריאות פרסם הנחיות מפורשות לקהל המתפללים: בימים אלה להימנע מלנשק חפצי קודש ציבוריים כגון פרוכת וספרי תורה.
האם זה יפגע בקדושה שתשרה על המתפללים?
ובמוזיאון היהודי בניו יורק מתקיימת כעת תערוכה של אביזרי פולחן וטקסים ביהדות, מנקודת מבט עכשווית, [...] כיפות סרוגות צבעוניות שמשמשות כחיילים במשחק שחמט; [...] קפסולות שקופות של תרופה הממולאות בקרעים של דפים מספר תורה; חנוכייה שעשויה מצינורות ברזל, מֲחְבָּרִים ואומים; מזוזות העשויות בטון. האם כל אלה הם חילול הקודש [7]?
מזוזות מבטון יש בניו-יורק, אבל בסף הכניסה של בתי יהודים מותקנת מזוזה רגילה שוודאי קדושה היא גם טהורה, והיא שומרת ומגנה.
אכן, מידי פעם מתעורר איזה רב וזועק להחליף מזוזות כי הן פגומות ולכן קדושה אינה נובעת מהן, וזה אפילו מסוכן.
והנה, לפני יב שנים היה הדבר. באחת הקהילות הקונסרבטיביות בשרון נישא קול החזן וזימר ברגש 'כל נדרי, בדיוק כמו היום הקהל הרב הצטרף והתפלל, באמונה ובקדושה. חלף הלילה, ובבוקר יום הכיפורים הגיעו הראשונים לבית הכנסת. הגיעו ונאלמו דום מול דלת בית הכנסת. המומים עמדו. הזכוכית הגדולה הקבועה בדלת הכניסה היתה מנופצת. אבן שהושלכה 'נחה' על רצפת בית הכנסת עטורה בשברי זכוכית רבים. החברים החלו מיד לאסוף את שברי הזכוכית הרבים; ולפתע גילה אחד מהם: עקרו גם את המזוזה...
בליל כיפורים, בין סיום תפילת ערבית לבין שחרית, נעקרה מזוזה בשנת תשנ"ח, אוקטובר 1997.
המזוזה הקדושה נעקרה, ולאחר שנעקרה האם פחתה או אפילו נעלמה הקדושה מאותה קהילה?
אבל, זכור לכם וודאי,
בגליל התחתון יש מערה ובה אבן פלאית שאינה מעלה מים אם אדם לא הגון ניגש אליה.
ובחזון ישעיהו הנביא – המלאכים, והשרפים נדהמו: "וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" [8].
ואנו חוזרים על כך בקדושה בתפילת העמידה ועולים על קצות אצבעות הרגלים, שלוש פעמים.
שרפים, כרובים ואולי גם רוח מלאכים הקיפו את הדביר ואת בית המקדש בירושלים.
אבל, הרומאים לא התרגשו מן הקדושה. וכל קדושת המקום ההיא לא עמדה בפני קלגסי רומא והאש שהם הציתו.
"קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ" קראו זעקו יהודים, ובביתם היו וודאי מזוזות תקינות למהדרין.
אבל, קדושת המזוזות לא עצרה את הפורעים בפרעות חברון.
ובתי כנסת וספרי תורה ודאי- וודאי יש בהם קדושה.
אבל, הקדושה הוודאית שלהם לא מנעה מגרמנים גם מפולנים במלחמה הארורה ההיא לרכז יהודים, יהודיות בוגרים, זקנים וטף, בתוך בית כנסת ולהעלות אותו באש על ספרי התורה ועל כל היהודיות והיהודים שזעקו מרה ללא הועיל; סבתי ואחת מדודותי ז"ל נספו בבית כנסת כזה...
אז, למרות ההתגלות למשה, ולמרות זעקת אמנון ממגנצה, אולי אין דברים קדושים ואין קדושה? וגם אין תּקֶף לקְדֻשַּׁת הַיּום?
כנראה שכחנו. האבן אשר במערה בגליל התחתון כן מפיקה מים יפים, הרבה מים טובים, לאנשים הגונים.
מכאן, יש קדושה בעולם.
אבל, כמו שכתב פרנץ רוזנצווייג לבובר, ביוני 1924, לאחר שנודע לו על שריפה שפרצה בביתו של הסופר ש"י עגנון בבאד-הומבורג, ובה עלתה בלהבות ספרייתו כולל כתבי יד רבים שלו: קדושה צריך לייחס לחיי אדם. לא לספרים [9].
ובאופן אחר, כתב העיתונאי והסופר יצחק אורפז: כמו שלא התשובות העיקר, כי אם השאלות. ולא המטרה, כי אם הדרך, ולא הגאולה, כי אם הכיסופים. כך גם לא המקום עושה את הקדושה כי אם ההליכה אליו [10].
אז אם אני חושב שעל ידי נשיקת המזוזה או ספר התורה, על ידי מעשה זה בלבד אזכה בזיוה של הקדושה, אני טועה, טועה מאוד.
כך טעו הרומאים שחשבו שהחרבת בית המקדש תביא להחרבת העם.
לא, העם לא נעלם.
רבן יוחנן בן זכאי הבין שמאבנים או מאביזרים מקודשים אחרים לא תבוא ישועה. לכן, הוא יצא בערמה מירושלים הנצורה, ובהסכמת אספסיאנוס הקים את יבנה כמרכז רוחני, שהיה הבסיס להמשך החיים היהודיים. כשהיה בית המקדש קיים היו תוקעים בו בשופר בראש השנה גם ביום שבת. והנה חרב בית המקדש: "התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו תוקעין [בראש השנה שחל בשבת] בכל מקום שיש בו בית דין."[11]. אמנם התקנה הזו של בן זכאי לא התקבלה, אבל ייתכן מאוד שלולא בן זכאי לא היה המשך לעם היהודי.
כך גם אותם בני עוולה שעקרו את המזוזה מסף בית הכנסת בקהילה. הם רצו לפגוע במתפללים.
לא, הם לא פגעו במתפללים.
להיפך, הקדושה עוד רבתה, ובטקס שנערך לאחר ימים בקביעת מזוזה חדשה, באו דתיים אורתודוכסים להיות עם חברי הקהילה הקונסרבטיבית. קדושת חברי הקהילה לא נפגעה בגלל שהמזוזה נעקרה בידי בני עוולה בערב יום כיפור.
אבל, אם, בכל-זאת, אני עדיין חושב שרק על ידי הגעתי לבית הכנסת אזכה בקדושה, לא היא.
הרי מובהר היטב: "כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי" [12]. וחזור והדגש: "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" [13].
כלומר לפני שאני יכול לזכות בתחושה בהילה של קדושה, עלי להתקדש בתוכי, בתוך עצמי.
שואל הפייטן: "מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ?", מי ראוי לזכות בקדושה?
והוא עונה: "נְקִי כַפַּיִם, וּבַר לֵבָב, אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי, וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה"
אדם כזה "יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה' וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ".
אכן, אלה ראויים להיקרא: "זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁיו, מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב, סֶלָה" [14].
וזה אמור גם לדרך שבה יפואר שם אלוהים!
כתוב "תִנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ", איך?
בתפילת שחרית מוצעת תשובה: המלך / ה"יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא" / שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ [15] [...] בפי ישרים תתרומם, / ובדברי צדיקים תתברך, / ובלשון חסידים תתקדש, / ובקרב קדושים תתהלל.
כך גם במעמד הר סיני, לפני קדושת ההתגלות החד-פעמית של ה', העם נדרש להתכונן [16].
ומה פירוש "וְהָיוּ נְכֹנִים"? להתקדש על ידי ניקיון גופני ונפשי [17].
אומר איתמר יעוז-קסט: "וכך / נִתַּן האות האלוהי – כפי שמתואר בספר התנ"ך. / אולם, גם בְּלִבְּךָ /// חי רגע-של-קדושה, הרי אתה הוא השעון. הבט! / בך הזמן שוהה" [18].
כלומר, האבן, המתכת, הבד, הקלף הם רק חומר דומם, אין בהם קדושה גם אין טומאה.
רק האדם יכול לחיות רגע של קדושה, ורק האדם יכול להעניק קדושה לדומם ולעולם.
כך האבן במערה בגליל, לכשעצמה אין היא מפיקה דבר. רק אם אדם הגון ניגש אליה היא מתחילה לנבוע מים יפים וטובים. האדם הוא המניע הוא המעורר את יכולת האבן להפיק מים, רק האדם ההגון.
ולכן, רק האדם הוא המעניק קדושה לתורה, רק האדם מסוגל להשרות טהרה למזוזה,
רק האדם מסוגל לעורר את האבן להפיק מים יפים.
איזה אדם?
כל אדם הֶחָפֵץ חַיִּים, האֹהֵב יָמִים, שיש בו כוח לִרְאוֹת טוֹב והוא נוצֵר את לשונו מרע ואת שפתיו מִדַּבֵּר מִרְמָה, אדם שסר מֵרָע ועושה טוֹב מבקש שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ [19].
וזה לא קשה
כי "לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא [..] וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא [...] כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" [20].
אם-כן, איך אוכל לזכות בקדושה, איך אוכל לחוש שאני הוא שעון המחוגים שברווח שביניהם מופיע אלוהים?
רק אם אני בא נקי גופנית, נפשית ורוחנית. זוהי ההכנה להתקדש. כדי להיות נוכח במעמד מקודש ובמעמד מְקַדֵש, אני צריך לבוא בקדושה, בטהרה.
הואיל וכך, אז אני מניח שכל ראש הקורא דברים אלה, יבחר ללא קושי אחת המשימות הקרובות כל כך.
ולכן אני בטוח, שכל אחת וכל אחד, יכנסו למערה שלהם, ויגלו שם שהאבן אכן מפיקה
מים טובים, מים יפים,
מים חיים ואור רב
לגמר חתימה טובה.
אמן, כן יהי רצון.
הארות ומראה מקום
[1] איתמר יעוז-קסט, "רגע האור", ספר האור הלבן, תל-אביב 2009, עמ' 18.
[2] שמות ג, ב.
[3] שם, ה.
[4] שם, ו.
[5] מתפילת "ונתנה תוקף", בתפילת מוסף בראש השנה וביום הכיפורים.
[6] אלחנן ריינר, "בעת תפילתם היו באים המים כהרף עין", הארץ תרבות וספרות 15/02/09, עמ' 4.
פתחיה מרגנסבורג, ספק-נוסע ספק-עולה רגל אשכנזי שהגיע על פי המקובל למזרח בשנות השבעים של המאה הי"ב, מביא בחיבור המסע שלו את הסיפור הבא, שאותו מן הסתם שמע מפי יהודיים גליליים אגב מסעו בסביבתם:
[7] יובל סער, "יש עתיד ורוד לחנוכיה", הארץ גלריה 14/09/09, עמ' 1-2.
[8] ישעיהו ו, ג.
[9] בני ציפר, "בין הספרות לספרים", הארץ, תרבות וספרות, יומן 12/06/09, עמ' 1.
[10] יצחק אוורבוך-אורפז, "הרהורים נודדים על האש והקארטושקס", דבר, משא 24/02/1995.
[11] משנה מסכת ראש השנה פרק ד, א.
[12] ויקרא יא, מד.
[13] ויקרא כ, ז.
[14] תהלים כד, ג–ו.
[15] ישעיהו נז, טו.
[16] שמות יט, יא.
[17] שם, יד.
[18] ראה הארה מספר 1.
[19] תהלים פרק לד, יג–טו.
[20] דברים ל, יב–יד. |
|
|
|
|
|
|
תגיות של המאמר:
|
|
רגע של נחת:
|
|
|
|
|
אודות כותב המאמר
|
|
|
|
|
קורא, כותב חושב על יהדות, חברה ואדם |
|
|
|
|
|
| מאמרים אחרונים בנושא יהדות |
מאמרים נוספים של מוטי לקסמן |
מאמרים נצפים ביותר בנושא יהדות |
|
|
 |
התנועה לכיוון היעד |
|
 |
פרשת "במדבר" עוסקת בעיקרה בהקמת מחנה ישראל בדרכו מהר סיני - מקבלת התורה אל ארץ ישראל. תנועה לכיוון היעד היא חשובה מאוד לבניית עם מגובש, מלוכד ומאמין בבורא עולם ובקיום מצוות. |
| מאת: |
ד"ר יחיאל שרמן |
| פורסם ב: |
25/05/2012 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
17 |
|
|
השכר של ימות המשיח לא מפורש בתורה |
|
 |
בפרשת השבוע מפורט באריכות השכר הגדול הניתן ללומדי התורה ומקיימי מצוות ומעשים-טובים - "ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו .. ונתתי שלום בארץ .. ונתתי משכני בתוככם" ועוד ועוד, וכן מפורטים בהרחבה העונשים הקשים שינתנו למי שאינו מקיים את המצוות. |
| מאת: |
הרב יוסף קרסיק |
| פורסם ב: |
21/05/2012 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
18 |
|
|
למאחרים על היין |
|
 |
"לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי, לְמִי מדונים (מִדְיָנִים) לְמִי שִׂיחַ, לְמִי פְּצָעִים חִנָּם, לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם. לַמְאַחֲרִים עַל הַיָּיִן, לַבָּאִים לַחְקֹר מִמְסָךְ. לא, אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם, כִּי יִתֵּן בכיס (בַּכּוֹס) עֵינוֹ, יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים. אַחֲרִיתוֹ כְּנָחָשׁ יִשָּׁךְ, וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ. |
| מאת: |
ד"ר אברהם גוטליב |
| פורסם ב: |
12/05/2012 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
22 |
|
|
עזרה ורגישות לזולת |
|
|
בפרשת "בהר" מוזכרות מצוות המכוונות לבניית חברה מתוקנת ומבהירות לנו את חשיבות העזרה ההדדית, השוויון בין בני האדם, ענווה בין אדם לחברו וכלפי שמים. מצוות שמיטה, דיני עבדים, צדקה - מצוות התורמות למידות טובות, |
| מאת: |
ד"ר יחיאל שרמן |
| פורסם ב: |
12/05/2012 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
31 |
|
|
כתר שם-טוב עולה על גביהן |
|
|
ל"ג בעומר - יום ההילולא של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי - הוא יום סגולה: אין אומרים בו תחנון, מדליקים מדורות לכבודו, במיוחד על קברו במירון, אליו עולים להשתטח מאות אלפי ישראל לרגעי התעלות, קדושה ורוממות נפש. |
| מאת: |
הרב יוסף קרסיק |
| פורסם ב: |
07/05/2012 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
29 |
|
|
מעלתה של לימוד התורה |
|
 |
בשביל ללמוד על מנת ליישם, כדאי לקבוע את אותם שיעורי התורה על פי סיפורים על גדולי ישראל, וכמו כן בספרים המלמדים הלכות ודינים בשפה פשוטה וזה בכדי להבין את ההלכות של הדת היהודית על כל פרטיה. |
| מאת: |
בתיה קצבורג |
| פורסם ב: |
30/04/2012 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
22 |
|
|
מעלת לימוד פרשת השבוע |
|
|
עפ"י מנהג היהדות, יש מנהג לקרוא בביה"כ בשבת את פרשת השבוע לפי הסדר.
בפרשות השבוע ניתן למצוא את כל תולדותיו של עם ישראל על פי סדר, מקרים שקרו לעם ישראל כמו למשל בריאת העולם, מלחמות בין עמים, וגם לידות של אנשים מאד חשובים. |
| מאת: |
בתיה קצבורג |
| פורסם ב: |
30/04/2012 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
25 |
|
|
קריאת פרשת השבוע ביום שבת |
|
|
בזמן שבני ישראל היו מצויים בגלות בבבל, הגולים נהגו לקרוא כל שבת פרשה אחת מחמשת חומשי התורה על פי סדר הפרשיות, וזה בשביל שלא לשכוח את התורה הקדושה.
נוהג זה נמשך לאורך אלפי שנים לאחר אותה גלות ארוכה עד היום. |
| מאת: |
בתיה קצבורג |
| פורסם ב: |
30/04/2012 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
27 |
|
|
אמת קנה ואל תמכור |
|
 |
"שְׁמַע לְאָבִיךָ זֶה יְלָדֶךָ, וְאַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ. אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר, חָכְמָה וּמוּסָר וּבִינָה. גול (גִּיל) יָגִיל אֲבִי צַדִּיק, יולד (וְיוֹלֵד) חָכָם וישמח (יִשְׂמַח) בּוֹ. יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ, וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ |
| מאת: |
ד"ר אברהם גוטליב |
| פורסם ב: |
30/04/2012 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
32 |
|
|
לשמוע בעצת ידידים מבינים |
|
|
אסור לאדם להזיק ולפגוע בזולת, ברכושו ועל אחת וכמה בגופו. התורה קובעת ברורות מה עונשו של המזיק ומה גובה וסוגי התשלומים שהוא חייב לשלם מדיני נזיקין ומדיני קנסות; נוסף לזה נאמר בפרשתנו "לפני עור לא תיתן מכשול", שאסור להציב בפני מי שאינו רואה ("עור") שום מכשול |
| מאת: |
הרב יוסף קרסיק |
| פורסם ב: |
24/04/2012 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
31 |
|
|
|
|
|
שבת זכור, לזכורק את עמלק |
|
 |
בני ישראל, היהודים מצווים למלא אחר תרי"ג מצוות [א]. שלוש מהן קובעות לזכור, לא לשכוח ולהכרית את זכר עמלק [ב].
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" [ג]. |
| מאת: |
מוטי לקסמן |
| פורסם ב: |
29/02/2012 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
69 |
|
|
"שנה הלכה שנה באה, אני כפי ארימה", כהרגלנו שנה אחר שנה |
|
|
"מה שזכה להפוך להרגל, [... הוא] משהו יציב ונכון שניתן לסמוך עליו שיהיה. שיחכה לך כמו קונכיה שתשוב להתקפל בתוכה בלילה. כמו בואו של הערב ובואו של הבוקר ובואו של הסתיו.
הרגל הוא פינה חמה בעולם. הוא הבית שבבית. ובו אדם מתנהג באותה חוכמה השמורה לעצים ולציפורים: הן העושות כך בדיוק כמו באתמול ובשלשום. [...] ההרגל הוא כמעט בלתי מודע. היותו חלק ורגיל עושה אותו בלתי מורגש כמעט. הוא נעשה כמו מעצמו" [2].
גם לאה מתארת נפלא את הרגיל |
| מאת: |
מוטי לקסמן |
| פורסם ב: |
25/09/2011 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
134 |
|
|
צוּרִיק גֵעייט אַקאֹזְע |
|
|
"הדרך היחידה לשפוט את העתיד היא לאור העבר" או "רעיונות טובים נקטלים על ידי אנשים שמניחים, כי העתיד הוא פשוט הרחבה של העבר".
סיפור יוסף והאחים בפרשות העוקבות "מִקֵּץ"-"וַיִּגַּשׁ" מעלה בפנינו תיאור מדגים לקשר בין עבר להווה. |
| מאת: |
מוטי לקסמן |
| פורסם ב: |
25/12/2009 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
324 |
|
|
פרשת וישלח, מפגש אחים או מפגש בין שתי אמיתות |
|
|
סיפור זה מדגים נתון ידוע, כאשר אדם צמוד להנחה מסוימת, לאמת אחת הוא אינו מעלה על הדעת אפשרות אחרת, אמת אחרת.
פרשת השבוע, פרשת "וַיִּשְׁלַח" מעלה הקשר מתאים לנתון שהוצג כעת.
בפרשת "וַיִּשְׁלַח" מסופר, בין השאר, על המפגש הבוגר בין יעקב לעשיו. אנו יודעים על המפגש מן הכתוב בחומש בראשית. מי סיפר לנו את פרטי היחסים בין יעקב לעשיו צאצאי יעקב או צאצאי עשיו? |
| מאת: |
מוטי לקסמן |
| פורסם ב: |
01/12/2009 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
233 |
|
|
ברוך שלא עשני אישה |
|
|
"בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶך הָעוֹלָם, שֶׁלֹא עָשַׂנִי אִשָּׁה" אומר-קורא, ואולי בכנות גם מברך, יהודי המתפלל בתפילת השחרית, במסגרת ברכות השחר. על-מה חושב הקורא "ברכה" זו? איך מרגיש המתפלל המבטא "פתיחת בוקר" כזו? |
| מאת: |
מוטי לקסמן |
| פורסם ב: |
24/11/2009 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
272 |
|
|
בשם אלוהים |
|
|
"בעודם הולכים אמר רבי יוסי: ודאי כל מה שהקב"ה עושה בארץ הכל הוא בסוד החכמה. והכל הוא כדי להורות חכמה עליונה לבני אדם, כדי שילמדו מאותם המעשים סודות החכמה. והכל הוא כפי שראוי להיות, ומעשיו כולם הם דרכי התורה, משום שדרכי התורה הם דרכיו של הקב"ה".
זו הנחת יסוד מרכזית, בואו ונראה יישומה בימים אלה. נעשה זאת על ידי הצגת אמירות אחדות ואירועים שונים שאולי אין ביניהם כל קשר. |
| מאת: |
מוטי לקסמן |
| פורסם ב: |
17/11/2009 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
225 |
|
|
ביקורת על מנהיגים, מותרת? |
|
|
"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר ראובן חטא - אינו אלא טועה". "כל האומר בני שמואל חטאו - אינו אלא טועה, [...] כל האומר דוד חטא - אינו אלא טועה". "כל האומר שלמה חטא - אינו אלא טועה, [...] [...] כל האומר יאשיהו חטא - אינו אלא טועה".
"נזכרתי שבמקרא אין ביקורת ישירה על האב הגדול אלא על הבן(ים). מדובר לא רק בשלמה וברחבעם אלא גם באהרון, האחראי למעשה העגל. אין עליו שמץ ביקורת אלא "במקרה" בניו מתו מוות מיסתורי, משמיים. האם יש עוד מקרים מלבד שלמה ואהרון ובניהם?" |
| מאת: |
מוטי לקסמן |
| פורסם ב: |
02/11/2009 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
192 |
|
|
תודה לאלוהים גם לאדם |
|
|
בפרשת השבוע, פרשת לך-לך מונע אברם ללכת לארץ כנען על ידי צו ישיר שמלווה בברכות. אברם מציית ונע לכנען. הדבר הראשון שאברם עושה לאחר הגיעו לאיזור שכם: "וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו", פעילות שהוא חוזר עליה פעמיים נוספות שלוש פעמים בזמן די קצר פונה אברם אל ה'. האם זה מפליא?
כן ולא. |
| מאת: |
מוטי לקסמן |
| פורסם ב: |
28/10/2009 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
288 |
|
|
רכוש ציבורי, מנהיגות וערכים |
|
|
הצב מתכנס בביתו. את הבית נושא הצב על רגליו. הוא מתקדם לאט. הצב נע והוא בתוך ביתו.
מאוד לאט, אבל גם כך הצב ממלא את כל צרכיו.
ויש אגדה.
"עוזריו של הנשיא טרומן נכנסים לחדר הסגלגל ומוצאים אותו יושב ליד השולחן, מוציא מכיסו ארנק כסף מצ'וקמק, מחטט בו ושולף בול מקומט. מלקק אותו ומדביק על המעטפה.
'מיסטר פרזידנט', אומרים לו העוזרים, 'הרי יש לך בולים על השולחן'.
'השתגעתם?' אומר הנשיא, 'זה מכתב פרטי, לאמי'.
פראייר". |
| מאת: |
מוטי לקסמן |
| פורסם ב: |
18/10/2009 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
219 |
|
|
אחריות אישית ממזמור תהלים לגן עדן |
|
|
בשמחה נפתח את העיון המחודש במקרא.
"אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב".
בשמחה אמרנו, אכן, "'אשרי' הוא ביטוי של שמחה [...] ב'אשרי' יש משום הבעת שמחה, וגם משום קריאה לספר ברבים על הטוב וההצלחה".
ומדוע שמחה יש כאן? |
| מאת: |
מוטי לקסמן |
| פורסם ב: |
12/10/2009 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
226 |
|
|
|
|
|
יום הולדת ביהדות |
|
 |
מאמר זה עוסק ביחס היהדות לימי הולדת, הן מבחינה הלכתית והן מבחינה רעיונית. המאמר מלווה במובאות מהתורה.המאמר כולל פירוט מנהגים שונים שנוהגים לבצע ביום ההולדת. |
| מאת: |
שביט לוי |
| פורסם ב: |
18/03/2009 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
9389 |
|
|
מצבה – מה לכתוב על המצבה |
|
 |
כשרוכשים מצבה, צריך גם להחליט מה לכתוב עליה. כיצד להנציח בצורה הטובה ביותר את בן המשפחה שהלך לעולמו, במספר מילים מינימאלי יחסית. בכיתוב הוא חלק חשוב בהחלט מכיוון שלפיו יזכרו את המת כשהיה בחיים. |
| מאת: |
הארי בראון |
| פורסם ב: |
31/10/2010 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
3064 |
|
|
צניעות וקיום מצוות |
|
|
לעיתים, לא מודעים לגדלות המצוות ולחשיבות ערך הצניעות בעם ישראל. אם נשכיל להבין כראוי את ערכם - לא יהיו מאושרים יותר מאיתנו בעולם! המאמר מבוסס על הרצאתו של הרב ניסים יגן, זצ"ל. |
| מאת: |
שביט לוי |
| פורסם ב: |
19/03/2009 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
2033 |
|
|
|
|
עושים כפרות ליום כיפור עם צעירי חב"ד |
|
 |
בימים שלאחר ראש השנה ולפני יום הכיפורים קיים מנהג יהודי עתיק יומין - לערוך 'כפרות' על תרנגולים או תמורתם הכספית, כי להינצל מגזרות רעות. רבים אינם מכירים את המנהג. צעירי חב"ד עושים לנו סדר בדברים. |
| מאת: |
י. יצחק |
| פורסם ב: |
07/10/2008 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
1635 |
|
|
לדעת מה לכתוב על מצבות |
|
|
הבחירה בכיתוב על מצבות היא בחירה מודעת מאוד, מצד אחד, אך יש בה גם משהו מסורתי מאוד, מעין תכונה אחידה בקרב העם היושב בציון, והיהודי בכלל בכל שאר העולם כולו והגולה. |
| מאת: |
הארי בראון |
| פורסם ב: |
02/01/2011 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
1477 |
|
|
הרצאות בנושא חגים ומועדים |
|
 |
ראש השנה זהו מועד חשוב עד מאוד בתרבות היהודית. הוא מאפשר לכולנו לבחון את השנה שעברנו ולראות כיצד נוכל להחכים ולהשתמש בתובנות שלנו בכדי לגרום לכך שהשנה הבאה תהיה טובה יותר. |
| מאת: |
קידום אתרים - SEO Israel |
| פורסם ב: |
20/03/2011 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
1111 |
|
|
פדיון הבן |
|
 |
מצוות פדיון הבן היא מצווה נדירה, יחד עם זאת יש בה משמעות עמוקה עבור כל אחד ואחת בחיי היום יום. במאמר אבאר את הטעמים למצוות פדיון הבן, ואת המשמעות הפנימית. |
| מאת: |
חזקי |
| פורסם ב: |
22/09/2009 |
| קטגוריה: |
יהדות |
| צפיות: |
932 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|