חוק איסור לשון הרע- פיצוי ללא הוכחת נזק

אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח)  mailto:eli-doron@taxlawyers.co.il

העוולה
 
סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע (להלן :"החוק")מעדן את העוולה אזרחית של הוצאת דיבה ונוסחו כדלקמן: "פרסום לשון הרע לאדם אחד או יותר זולת הנפגע תהא עוולה אזרחית, ובכפוף להוראות חוק זה יחולו עליה הוראות הסעיפים 2(2) עד 55 ,15ב, 58 עד 61 ו -63 עד 68א לפקודת הנזיקים האזרחיים, 1944 . " העוולה הנדונה כוללת איפוא שני יסודות. היסוד הראשון הוא יסוד ה"פרסום" והשני הוא "לשון הרע".
 
מהות הנזק
 
החוק מחיל את הוראות סעיף 76(1) לפקודת הנזיקין הקובע כי פיצויים יינתנו בגין "נזק". מנוסח הסעיף עולה כי הפיצויים מותנים בקיומו של "נזק" ולא "נזק ממון" בלבד.
 
"נזק" כידוע, מוגדר בפקודת הנזיקין באופן רחב ביותר, הכולל נזקים נפשיים כגון סבל, פחד, אובדן שם טוב וכד´. כמובן יידרש קשר סיבתי בין הפרסום לנזק הנטען כחלק מהחלת הוראות סעיף 76(1) לפקודת הנזיקין על עוולת איסור לשון הרע. סעיף זה קובע כי "אם סבל התובע נזק, יינתנו הפיצויים רק בשל אותו נזק שעלול לבוא באורח טבעי במהלכם הרגיל של הדברים ושבא במישרין מעוולת הנתבע."
 
מהוראה זו עולה כי על הטוען לנזק על בסיס עוולת הוצאת לשון הרע, ידרש להוכיח כי הנזק הספיציפי נובע מהפרסום המשמיץ. השיקולים ששוקלים בתי המשפט לצורך פסיקת הפיצויים נגזרים מהמטרות אותן מבקשת הפסיקה להשיג.
 
המטרה המרכזית היא, כאמור, הטבת נזקי התובע. לפיכך, משקל רב ביותר יינתן במסגרת פסיקת הפיצויים לנזק שנגרם עקב הפרסום. בנוסף, לצורך הערכת הפיצוי, בוחן לא אחת, השופט את התנהגות הצדדים לאחר עשיית הפרסום ואפילו את התנהגותם במהלך המשפט.
 
כיום אין בנמצא נוסחה מדויקת לקביעת גובה הפיצויים הנפסקים התביעות לשון הרע ובית המשפט משתמש בדרך של אומדן לקביעת גובה הפיצוי. בתי המשפט בארץ לא ראו עצמם קשורים, ואפילו לא מודרכים, על ידי הסכומים שנפסקו בארצות אחרות, והם מנסים לפתח קנה מידה עצמאי.
 
עם זאת בית המשפט העליון דחה את הטענה כאילו קיימת "נורמה" של פסיקת פיצויים נמוכים, וקבע כי יש לבחון כל מקרה לגופו. סעיף 7 א (ב) לחוק קובע כי בית משפט רשאי לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי מקסימלי של 50,000 ₪ וזאת בלא הוכחת נזק.

רשימת ההקלות לעניין גובה הפיצוי
 
סעיף 19 לחוק מונה ארבעה שיקולים שבהם רשאי בית המשפט להתחשב לטובת הנתבע, בבואו לגזור את הדין או לפסוק פיצויים. ראוי לציין כי אין המדובר בהגנות שבהתקיימן מוסרת מעל כתפי הנתבע החבות אלא בתנאים שבהתקיימם רשאי בית המשפט להקל על הנתבע, לאמור:
"בבואו לגזור את הדין או לפסוק פיצויים רשאי בית המשפט להתחשב לטובת הנאשם או הנתבע גם באלה :

(1) לשון הרע לא היתה אלא חזרה על מה שכבר נאמר, והוא נקב את המקור שעליו הסתמך ;

(2) הוא היה משוכנע באמיתותה של לשון הרע ;

(3) הוא לא נתכוון לנפגע ;

(4) הוא התנצל בשל הפרסום, תיקן או הכחיש את הדבר המהווה לשון הרע או נקט צעדים להפסקת מכירתו או הפצתו של עותק הפרסום המכיל את לשון הרע, ובלבד שההתנצלות, התיקון או ההכחשה פורסמו במקום, במידה ובדרך שבהן פורסמה לשון הרע, ולא היו מסוייגים . "

מלשון הסעיף עולה כי אין זו רשימה סגורה, שהרי הסעיף משתמש במילה "גם" בנסיבות המצויינות בסעיף.
 
פיצויים נומינאליים בתי המשפט פוסקים לעיתים פיצויים בסכום נומינאלי, שהוא כה פעוט עד כדי כך שאין לו קיום מבחינה כמותית. פיצויים כאלו עשויים להפסק בתביעות לשון הרע בשני מקרים:
 
א. כאשר בית המשפט מוצא כי הנתבע אמנם ביצע עוולת פרסום לשון הרע, אך הוא לא גרם לתובע כל נזק. פיצויים בנסיבות אלו נקראים "פיצויים נומינליים" או "פיצויים סימליים".
 
ב. כאשר הפרסום אכן גרם לתובע נזקים, אך התובע התנהג באופן מביש ובכך מצדיק פסיקת פיצוי בסכום נמוך מהסכום הנדרש להטבת נזקיו. פיצויים אלו נקראים "פיצויים לבוז".
 
פרשת חברת חשמל נ´ עיתון הארץ , מהווה דוגמה למקרה בו נפסקו פיצויים נמוכים אשר עשויים להיות "פיצויים נומינאליים" או "פיצויים לבוז". בפרשה זו קבע בית המשפט המחוזי, כי הפרסום בעיתון "הארץ" לא גרם לחברת החשמל נזק הניתן להיאמד ולהיקצב בסכום של ממון, ובנוסף קבע בית המשפט כי חברת החשמל דחתה את ההצעה של עיתון הארץ להגיב לכתבה לפני פרסומה. על רקע ממצאים אלו פסק בית המשפט פיצוי של לירה אחת שאותו הגדיר בית המשפט כפיצוי סמלי.
 
לאחרונה קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים ( ע"א 3271/02 ) ערעור שהוגש על פסיקת בית המשפט השלום אשר קבע לתובע פיצוי בגובה 13,000 ₪ .
 
המדובר במקרה בו מתח הנתבע , פרופ´ מוקד, ביקורת על שיטת המינויים למליאת רשות השידור באומרו: "זו הונאת הציבור וביזויו על ידי שורה של פקידונים עלובים ונבלים כדוגמתו של אבי בלשניקוב" .
 
בית משפט השלום קבע כי הנזק אשר נגרם לתובע (אבי בלשניקוב) הינו נזק לשמו הטוב, קבע כי נזק זה אינו ממוני ואמד אותו ב- 13,000 ₪.
 
בית המשפט המחוזי קבע כי אין להסתפק בפיצוי סמלי במקרה דנן וקבע כי במקרה זה הפיצוי שנקבע היה נמוך בצורה משמעותית מן הפיצוי הראוי וקבע את סכום הפיצוי בגובה 45,000 ₪ וכן הגדיל את סכום שכר טרחת עורך הדין שקבעה הערכאה הראשונה מ 5,000 ₪ ל 15,000 ₪. בית המשפט ייחס חשיבות לעובדה כי ההתנצלות על הפרסום באה באיחור ופסק כי אין דינה של התנצלות מאוחרת כדינה של התנצלות מיידית.
 
 
רמת גן: רח´ החילזון 12, (בית הקריסטל)
טל´: 03-6127446, פקס: 03-6127449
חיפה: שדרות המגינים 58
טל´: 04-8526693 פקס: 04-8555976
שאלות לגבי המאמר ניתן להעביר:
http://www.taxlawyers.co.il/
mailto:eli-doron@taxlawyers.co.il