"על החירות הזאת: לראות לחוש, לנשום, לדעת, לייחל, להיכשל"

חג הפסח העומד בפתח הוא גם חג החירות. עפ"י מילון אבן שושן חירות היא: "חופש, דרור, מעמדו של אדם חופשי." הפילוסוף ג'ון לוק קבע כי הזכות לחירות היא אחת מהזכויות הטבעיות של האדם. בפיתוחיה השונים, בזכות לחירות נכללים סוגי חירות נוספים, כגון: חופש האמונה, המחשבה, החינוך, המין, הדיבור, התנועה ועוד.

נשאלת השאלה, האם חירות היא נחלתו של כל אדם והאם האדם מממש את חירותו בפועל? קיימות מדינות וחברות מסוימות שבהן חירותם של בני אדם נשללת מהם. בנוסף, מובן שבמקרים כגון כליאה או נפילה בשבי נשללות חלק גדול מן החירויות של האדם. לדעתי, גם אם נשללות מן האדם חירויות מסוימות, הרי שיש חירויות שלא ניתן בשום אופן לקחת ממנו, כגון: חופש המחשבה והאמונה. האדם יכול בכל מצב שהוא לבחור את נקודת המבט והמחשבה שלו על הסיטואציה. קראתי לא מזמן מאמר על אישה אשר בהפרש של מס' שנים התגלו אצלה כמה גידולים סרטניים. במהלך אותן שנים היא עברה כריתה של שד אחד, אחריו כריתה של השד השני ובהמשך גם הושתל בגופה כבד חדש. אותה אישה הייתה מדהימה בגישתה מלאת האופטימיות ושמחת החיים. זכור לי במיוחד משפט אחד שהיא אמרה: "אני בריאה. הגוף שלי לפעמים חולה".

לדעתי, גם אם האדם הינו כביכול בן-חורין, אין פירוש הדבר שהוא בהכרח ממצה בפועל את זכותו המלאה לחירות. למשל, בהתייחס לחירות המחשבה: האם ביני לביני אני לא בטוחה לגמרי שהדעות שלי הן הנכונות והצודקות ביותר, ולעיתים גם היחידות שניתן להעלות על הדעת? האם אני מאפשרת חופש מחשבה לילדיי ולאנשים סביבי או שאני כופה עליהם בצדקנות את דעתי? האם מותר לילדותיי להחליט בעצמן מה ללבוש/לאכול (ובעיקר מה לא ללבוש/לא לאכול)? האם הן יכולות לבחור עם מי להתחבר או שאני מכוונת אותן לאנשים שנראים לי מתאימים עבורן?   בואו נביט רגע על דוגמאות נוספות: האם ועד כמה אני מממשת את זכותי לקחת רגע לעצמי, למקם את עצמי במקום הראשון, לדאוג לעצמי...? האם מותר לי לחוש ולהביע רגשות כגון: כעס, פחד, עצב...? כמה מסננים אני שמה בין מה שאני באמת חושבת ובין המילים שאני אומרת בפועל והפעולות שאני נוקטת בהן? ועוד ועוד... אם נתבונן על דוגמאות כגון אלו ונבחן אותן היטב בינינו לבינינו, הרי שכל אחד מאיתנו יוכל להשיב לעצמו עד כמה הוא באמת חופשי ובן-חורין מבחינות שונות.

באחד הבתים ב"שירי סוף הדרך" כתבה לאה גולדברג:
" לַמְּדֵנִי, אֱלֹהַי, בָּרֵך וְהִתְפַּלֵּל
עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגַהּ פְּרִי בָּשֵׁל ,
עַל הַחֵרוּת הַזֹּאת: לִרְאוֹת, לָחוּשׁ, לִנְשֹׁם ,
לָדַעַת, לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל . "

לטעמי, לאה גולדברג השכילה לראות ולבטא בשירה היפה את מורכבותו הרבה של מושג החירות: הן את הפן הכביכול טבעי ומובן מאליו של החירות "לִרְאוֹת, לָחוּשׁ, לִנְשֹׁם" והן את הפן העמוק יותר שלה "לָדַעַת, לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל" .   יכול להיות מועיל מאוד עבורנו אם נזכיר לעצמנו מעת לעת ומוטב על בסיס יומיומי, רגע רגע: מותר לנו לא רק לנשום, לראות ולחוש, יש לנו גם את הזכות לדעת, לייחל, להיכשל. החירות אינה מובנת מאליה והיא נושאת בחובה גם אחריות. כפי שאמר ג'ורג' ברנארד שאו: "מובנה של חירות אחריות ולכן רוב בני האדם חוששים מפניה". כשאני מייחלת לדבר מסוים ופועלת בכדי לממשו, סביר להניח שבדרך אני עושה גם כמה טעויות. אני הרי בן אדם ויש לי את החירות לטעות ולהיכשל. יחד עם זאת, יש לי גם את החירות להצליח, ואפילו להצליח בגדול!

אני מאחלת לכולנו שנעשה לעצמנו חג שמח ומאושר ושנשכיל לממש את חירותנו הטבעית והאמיתית!

בברכת אור ואהבה,

                חלי פודה

© כל הזכויות שמורות ל חלי פודה