מניה דפרסיה

מניה דפרסיה.
מהי הפרעה דו קוטבית?
הפרעה דו קוטבית מתאפיינת ברגשות קיצוניים.
מאניה, כלומר הרגשה קיצונית חיובית, טובה, דפרסיה הרגשה קיצונית שלילית, רעה.
כדי להבין את מהות התנודתיות הרגשית הקיצונית, שפתאום מתרחש עלינו בשלב מסוים בחיינו, רצוי להבין מהם אותם הרגשות הפנימיים שבנו?
ישנם הרגשות החיוביים הטובים הפנימיים שבנו שכוללים בתוכם את רגש האהבה, אושר, שמחה, צחוק, הנאה, יצר מיני ועוד.
וישנם הרגשות השליליים הרעים הפנימיים שבנו שכוללים בתוכם את רגש הפחד, חרדה, דיכאון, לחץ, כעס, צער עצב ועוד.
בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו, אנחנו חיים בנדנדה רגשית, בזיגזג רגשי, שנע בין הרגשות הטובים שבנו לבין הרגשות הרעים שבנו, וההפך.
ככה כולם חיים כי כולנו מרגישים, וזו הנורמה החברתית.
מהם ההשלכות הבריאותיות של אותם הרגשות הפנימיים שבנו?
רגשות הם סמים שגורמים למצבי הזיה, הגוף הפיזי שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים, רק שאנחנו מכנים אותם רגשות.
כתוצאה מאותם הרגשות הפנימיים שבנו, אנחנו מתנתקים מזהותנו האמיתית ומהמציאות האמיתית, ובכך מאבדים את היכולת שלנו להיות שפויים.
כתוצאה מאותם הרגשות הפנימיים שבנו, נוצרות להן המחשבות והדמיונות.
במידה וההרגשה היא חיובית, המחשבה היא חיובית, והדמיון הוא חיובי.
במידה וההרגשה היא שלילית, המחשבה היא שלילית, והדמיון הוא שלילי.
כאשר ההרגשה, המחשבה, והדמיון הם חיוביים, ההתנהגות ו/או הדיבור ו/או המעשים הם בהתאם, והיא התנהגות חיובית.
כאשר ההרגשה, המחשבה, והדמיון הם שלילים, ההתנהגות ו/או הדיבור ו/או המעשים הם בהתאם, והיא התנהגות שלילית.
הרגשות הם הגורם העיקרי לכול בעיות האישיות והתופעות הפיזיולוגיות, שמחלישים אותנו ואת המערכת החיסונית וגורמים לנו לחלות.
אם כולנו חיים מייצרים ומפעילים את גופנו הפיזי בעזרת הרגשות הפנימיים שבנו, אז מה ההבדל בין המוגדר כנורמאלי לבין המאובחן כבעל תופעת מניה דפרסיה?
כדי לענות על השאלה הזו, רצוי להבין מה מהות ומטרת החיים ואת התהליך שאנחנו עוברים?
מהות ומטרת החיים מבחינת ההתפתחות אבולוציונית שלנו, שאליה אנחנו שואפים להגיע היא, להיות מודעים לעצמנו ולעצם קיומנו, להכיר את גופנו, להבין איך להיות בריאים, אחראים הבלעדיים לתכנון חיינו, ונצחיים.
כאשר נולדנו ובאנו לעולם, עד שלב מסוים בחיינו חיינו מתוך אינסטינקט, ודפוס ההתנהגות הרגשי שלנו היה קבוע, והתנהלנו ללא כל מודעות עצמית לכך.
בשלב מסוים בחיינו, לרוב לאחר שצברנו ניסיון חיים וידע, אנחנו יוצאים מתוך האינסטינקט שאיתו נולדנו ומתוך דפוס ההתנהגות הרגשי שאיתו חיינו, ומתחילים את התהליך למודעות עצמית.
שלב מעבר זה בחיינו גורם לכך, שכל מה שחשבנו על עצמנו ועל זהותנו ועל המציאות ועל החיים מתבלבל לנו, כתוצאה מכך רגשות הפחד והחרדה ושאר הרגשות השליליים מציפים אותנו באופן קיצוני עם כל המחשבות הדמיונות, הדיבורים, ההתנהגויות, הקולות הפנימיים, החלומות, ההרס העצמי והמעשים שמלווים מכך, וזה מה שמוביל בהתחלה לדפרסיה, אך הפעם ישנה מודעות רגשית ערה לכך.
האינסטינקט הראשוני כדי לצאת מהדפרסיה הוא המעבר למניה, כלומר לרגשות החיוביים שהופכים להיות קיצוניים, כי בתפיסה המחשבתית שלנו אנחנו צריכים להרגיש טוב ולא רע, ואז מתחילה נדנדה רגשית.
המעבר לשלב המודעות העצמית, שנחשב לתחילתו של שלב התפתחותי מתקדם יותר מהשלב הקודם שבו היינו נתונים, גורם לנו לנדנדה רגשית, לזיגזג רגשי, שמוגדר על ידי החברה כמניה דפרסיה, הפרעה דו קוטבית.
מי שנכנס לתהליך אינו מודע למטרה שאליה רצוי לשאוף כדי לתקן את אישיותו, כי כיום האנושות עדיין לא מבינה מה פשר התופעה.
כיוון שאנחנו לא מודעים למהות ומטרת החיים שלנו, אנחנו בונים לעצמנו מציאות, שבה בסדר העדיפויות שלנו אנחנו לרוב שואפים למקצוע, קריירה, זוגיות ועוד, ולכן הלמידה וההכנה שלנו לשלב המעבר אינו בסדר העדיפויות שלנו.
לכן, רצוי לקחת ברצינות את הנושא, ולהעלותו למקום הראשון בסדר העדיפויות שלנו בתכנון חיינו, כי אם לא נעשית ההכנה הדרושה לכך, הכניסה לשלב התפתחותי מתקדם זה לרוב עוצר את שיגרת חיינו, והוא אלול לגרום להתפרקות ואף להרוס לנו את החיים.
מהי האלטרנטיבה? האנושות בשלב זה מייצרת ומפעילה ומתנהגת באופן רגשי, אמוציונאלי, שאינו מתייחס באופן ענייני ובריא לגוף ולמהות ומטרת החיים שלנו, ואז מתרחשות להן כול מיני תופעות אישיות, פיזיולוגיות ומחלות.
האלטרנטיבה היא מעבר לשלב שבו לא נייצר, נפעיל, ונתנהג באופן רגשי, אלא באופן הרגוע, הרציונאלי, שמאפשר לנו התייחסות עניינית ובריאה לגוף ולמהות ומטרת החיים.
מהו הרוגע הפנימי? חינכו, תכנתו ואף אילפו אותנו, שיש שתי אפשרויות שעלינו לחיות על פיהם.
אפשרות אחת היא, לייצר, להפעיל, ולהתנהג באמצעות הרגשות החיוביים שבנו, שאליה אנחנו תמיד שואפים.
אפשרות שנייה היא, לייצר, להפעיל, ולהתנהג באמצעות הרגשות השליליים שבנו, שאליה אנחנו לא שואפים.
אבל, ישנה אפשרות נוספת שלישית, והיא ללמוד לזהות את כול מכלול הרגשות ושלא נייצר, נפעיל, ונתנהג באמצעות אותם הרגשות החיוביים ולא באמצעות הרגשות השליליים שבנו, מה שמוביל אותנו למצב שבו הגוף הפיזי שלנו מופעל ומתנהג באופן רגוע, במעין מישור ללא תנודות רגשיות, מצב זה מאפשר לנו את ביטול כל ההזיות, המחשבות, הדמיונות, הדיבור הלא ברור, ההרס העצמי, הקולות הפנימיים, ומנטרל את ההתנהגות והמעשים החיוביים והשליליים, מה שמאפשר לנו את הרציונאליות וההתייחסות העניינית למהות ומטרת חיינו, אבל בעיקר מאפשר לנו את השפיות.
מהי זהותנו האמיתית? זהותנו האמיתית היא כאשר אנחנו רגועים ולא רגישים, ואז היכולת שלנו לתרגם באופן ברור ושפוי את עצמנו ואת המציאות שבה אנחנו נמצאים וחיים מתאפשרת לנו.
לרוב כתוצאה מהמעבר לשלב התפתחותי מתקדם זה עם כל הקשיים הכרוכים מהתופעה, אנחנו מודעים יותר לרגשות, למחשבות, לדמיונות, להזיות, לקולות הפנימיים, לחלומות, להרס העצמי שבנו ועוד, למרות כול הפחד והבלבול וחוסר העונים שלנו להבין מה לעשות איתם.
המצב החדש מוביל למה שאני מגדיר כמבוך מוחי, מבוך שיש בו כניסה עם הרבה מאד דרכים שהם ללא מוצא, כאשר במבוך קיימת רק דרך אחת ליציאה, לכן רצוי ללמוד ולהבין את הנושאים שציינתי קודם, ובעוד מגוון רחב של נושאים הקשורים לאורח החיים הרגועים והשלווים שכוללים סדר ושיגרה, שאליהם רצוי לשאוף ולהתאים את הגוף הפיזי שלנו, מה שיאפשר לנו את הבריאות ואת השפיות.
איך רצוי לטפל בתופעה? כיום ישנם כמה דרכים לטיפול בתופעת המניה דפרסיה, כמו טיפול והדרכה על ידי פסיכיאטר, לקיחת כדורים לשם האיזון, אשפוז, וטיפולים אלטרנטיביים כאלו ואחרים.
במידה ובעל התופעה, צריך וזקוק לאחד או לאחר מהטיפולים שציינתי במהלך החוויה שלו זה בסדר, אבל חשוב ורצוי לדעת, שהיציאה מתוך המבוך צריכה בסופו של דבר להתרחש ללא עזרתם של אותם הכדורים שכביכול מאזנים, ושאמורים לעשות את התיקון במקומנו, כי רק אנחנו אלו שיכולים וצריכים להבין, לרצות, ולבנות את עצמנו פיזיולוגית לשינוי, ולבצע לעצמנו ובעצמנו את התיקון, אף אחד אחר לא יכול לעשות זאת מלבדנו.
ההכוונה היא בזיהוי היכן נמצא ותקוע במבוך המוחי בעל התופעה, ולהראות וללוות אותו בדרך החוצה, כאשר לכול אחד יש את הנקודה ההתחלתית והייחודית במסע האישי שלו.