תקשורת רופא-מטופל

המילה רופא נגזרת מהשורש ר.פ.א- על הרופא לרפא, למצוא מזור למצוקותיו הגופניות של המטופל, אך מה תפקידו כאשר אין הוא יכול לרפא? מאמר זה ידון בקצרה בתקשורת יחסי רופא- חולה במחלות סרטן סופניות ובתפקיד הרופא בבישור בשורות מרות. האם עליו להסתיר מידע ממטופל, כאשר חשיפתו עלולה להוביל את המטופל לייאוש ולהחמיר את מצבו? או האם עליו למסור מידע מדוייק ( ממ"ד ) בכל מחיר?

מטרת הרופאים ליצור טיפול אפקטיבי. אם כי מטופלים רבים מעדיפים לשלוט בתהליך בחירת הטיפול, ניכר כי המאפיינים של מטופלים הבוחרים בתפקיד פאסיבי הם: השכלה נמוכה, גיל מבוגר, מגדר גברי וחומרת מחלה. העדפות של מטופלים באשר לתפקיד פאסיבי או אקטיבי בקבלת החלטות לא תמיד מזוהה על ידי הרופאים. ישנם מטופלים המביטים בחרטה על תהליך קבלת ההחלטות שלהם, ולכן חשוב במסגרת יחסי רופא-מטופל לזהות את הצרכים של המטופל כצורך אינפורמציה ובקבלת החלטות, ולעזור להם לשמש בתפקיד שייטב עימם.

חשוב להבין כי רופא יכול להשפיע על ממדים רבים ברווחה הנפשית של המטופל, אם יצליח לזהות את צרכיו ורצונו במעורבות בתהליך קבלת ההחלטות. לקביעה זו יש גם צידוקים תיאורטיים וגם הוכחות מחקריות. למשל: ישנם מחקרים שמצאו הפחתה בחרדה בקרב נשים עם סרטן שד שמעורבותן בתהליך קבלת ההחלטות היתה לפי ציפיותיהן, וזאת לעומת מטופלים שחוו מעורבות קטנה או גדולה מכפי שרצו . ניכר כי כאשר מוצגות אופציות טיפוליות בפני נשים בעלות סרטן שד יש הפחתה במדדי חרדה ודיכאון לאורך הזמן בהשוואה לאלו שלא הוצג להן אופציות. לצד כך, חשוב לשים לב כי לא נמצא הבדל בין מטופלים ש ממד מחלתם דרש טיפול ספציפי לבין אלו שניתנה להם אפשרות לבחור את הטיפול. המשמעות היא שללא קשר לסוג הטיפול שנבחר, לרופא יש אפשרות להשפיע על הרווחה הבסובייקטיבית של המטופל.

המסקנה החשובה היא שרופאים ומטופלים יכולים להיות שונים בצרכי התקשורת שלהם ובאופן בחירתם באופציות טיפוליות, ותהליך קבלת ההחלטות יכול להשתפר אם הרופאים יידעו את המטופלים שלהם לגבי האופציות הטיפוליות שלהם.

בכל הקשור לבישור בשורות מרות, חשוב שהרופא יפעל בצורה מאוד רגישה ואתית. ישנם מקרים שהמטופל עומד בפני בשורות קשות מאוד, שההחשפות להם תגרום לו להלם, דיכאון או חרדה באופן שלא משרת אותו. נכונים הדברים במיוחד כאשר נותר למטופל זמן מועט לחיות, ואין באפשרות הרפואה לסייע למטופל על ידי אבחנה או טיפולים. מצד אחד, בשורות כאלו לא יסייעו לו לשיפור מצבו בשום אופן. מצד שני, אם לא יימסרו הבשורות הללו ייתכן ואותו מטופל לא יוכל להכין את עצמו לקראת הבאות. נמצא כי רוב המטופלים כאשר הם יודעים שהם ניצבים בפני המוות, הם עוברים מעין תהליך של התפכחות שמאפשר התארגנות טובה הן מבלינה פרוצדורלית והן מבחינה רגשית.