ההקשר התרבותי של כסא גלגלים

בעוד שאני התרגלתי אט אט לשינויים התחלתי לשים לב לטכנולוגיה של אותו מכשור רפואי אשר מצליח לשפר באופן משמעותי את איכות החיים של אימי ומפחית את התלות שלה בסיוע של אחרים כדי למלא את מטלות היום יום הבסיסיות שלה כמו הליכה לשירותים, הכנת אוכל וכדומה. בהתחלה כאשר הבטתי בשינויים חשבתי לעצמי כי מדובר דווקא בשיפור מצבה של אימי ועצירה בהתפתחות המחלה, אך ככל שנחשפתי יותר ויותר לאותו ציוד רפואי ושראיתי כיצד אימי עושה בו שימוש הבנתי פתאום שהיא רק נראית פחות מוגבלת. אותו כסא גלגלים, עריסות וסלינג רק מסייעים לה לבצע יותר פעולות לבדה וללא תמיכה של אבי או מטפל אחר ולכן נראה כי היא מסוגלת לבצע יותר ויותר פעולות לבדה.

בעזרת אותה טכנולוגיה אימי הצליחה ומצליחה לבצע פעולות בסיסיות שאינה יכלה לבצע בחמש השנים האחרונות בגלל מצבה הבריאותי. בעבר אימי התנגדה כאמור לשימוש באותה טכנלוגיה אך ברגע שהיא הבינה את הפוטנציאל הגלום בניצול אותה טכנולוגיה לטובתה היא החלה לאמץ ציוד רפואי זה ועצמאותה גדלה באופן משמעותי.

למה אימי סירבה בהתחלה לעשות במכשירים אלה שימוש למרות היתרונות היה ברור. האלטרנטיביות שעמדו מולה היו כאמור עיצוב מחדש של הבית והכנסת מכשור רפואי חדש אך האופציה שהיא אהבה עוד פחות היה לעבור לדירה חדשה המותאמת מראש לכל צרכיה. המעבר היה עברה שינוי גדול מידי ולכן כדי להמנע ממנו היא החלה לקבל את השינויים הטכנולוגיים, לא באהדה רבה בהתחלה אך לאחר מכן היא הבינה את הפוטנציאל הגלום בהם והפכה מטכנופובית לחובבת מכשירים וגד'אטים מושבעת.

לסיכום, מוסר ההשכל הוא שגם אם הטכנולוגיה לעיתים מפחידה אותנו וגורמת לנו להכיר במצבנו, ניצול אותם מכשירים וציוד רפואי יכול לסייע לנו לחיות חיים טובים יותר ואיכותיים יותר.