הרגשת הנרדפות

הרגשת הנרדפות.
מה קורה למי שמרגיש רדוף?
הרגשת הנרדפות זוהי הרגשה אישית, פנימית, אינדיבידואלית של הנרדף.
כתוצאה מהרגשת הנרדפות, אנחנו חושבים ומדמיינם שהיריב או האויב רודף אותנו, ושהוא רוצה לפגוע בנו בדרך כזו או אחרת, ואף להרוג אותנו.
מבחינה תודעתית כתוצאה מהרגשת הנרדפות, אנחנו מדמיינים לעצמנו, מתכננים ויוצרים לעצמנו את אותה המציאות הדמיונית התודעתית ומממשים אותה בחיינו, אשר משתקפת במציאות שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים, ובהתאם להרגשת הנרדפות אנחנו מתנהגים באופן אינסטינקטיבי, כי אנחנו מתוכנתים לחשוב שההרגשה היא הדבר האמיתי, ושהרגשת הנרדפות אמורה להנחות אותנו.
הרגשת הנרדפות יוצרת דמות דמיונית מובנית באישיות, שהופכת להיות התדמית שלנו בחיים, לרוב שלא במודע.
הרגשת הנרדפות גורמת לנו לחשוב ולדמיין שהיא מוחשית פיזית, שהיא חלק מהמציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, אך למרות זאת זוהי אשליה.
הרגשת הנרדפות גורמת לנו גם לחשוב ולדמיין, שהיא לא רק מוחשית פיזית, אלא מיסטית, דתית, אבל זו גם כן אשליה.
למה? כי במציאות האמיתית אף אחד לא רודף אותנו.
כי את המציאות שהיא אשליה שבה אנחנו מרגישים רדופים, המרגיש רדוף תכנן ויצר אותה לעצמו, אך שלא במודע.
תכננו ויצרנו את המציאות הזאת, כמו שתכננו ויצרנו לעצמנו את המציאות כדי לאהוב, לשמוח, להיות מאושרים, ושאר הנאות החיים, כמו כן גם תכננו ויצרנו לעצמנו את המציאות שבה אנחנו מפחדים, נמצאים בחרדה, בדיכאון, בייאוש, כועסים, וכך גם עם הרגשת הנרדפות, שנעשה באופן שאינו מודע ומתוך אינסטינקט.
כדי לצאת מהאינסטינקט הזה, עלינו לבצע לעצמנו תיקון אישיותי ולהשתנות, כך שנוכל להוציא את עצמנו מאותה המציאות הדמיונית שיצרנו לעצמנו בעצמנו.
כלומר, האשליה היא שהמרגיש רדוף בעצם רודף אחר עצמו, והמציאות שכוללת אנשים בתוכה, שהם כביכול רודפים את המרגיש רדוף, שהם כביכול היריבים, האויבים שלו, אמורים לשמש לרדוף כמראה, כהשתקפות, לכך שהוא מרגיש רדוף, כשהמטרה היא שהמרגיש רדוף יעלה למודע את עצם היותו מרגיש רדוף.
כי זו רק הרגשה פנימית אישית, והרגשות שבנו גורמים לנו למצבי הזיה, למרות האשליה שיצרנו לעצמנו במציאות שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים, ושכביכול רוצים לפגוע בנו.
דוגמה, אין כמו המשחקים שמשחקים הילדים, משחק התופסת ומשחק המחבואים, משחקים שמשקפים את הרגשת הנרדפות שקיימת בילדים אך שלא במודע, וזאת כדי להמחיש לנו את האשליה המציאותית, שהיא נובעת מהרגש הפנימי שבם, ולשקף בשבילנו ולהראות איך ההרגשה הזו עוברת מדור לדור.
כלומר הילד שמשחק בתופסת, תכנן ויצר לעצמו את המציאות שבה הוא נמצא ושבה הוא חי ומשחק, כשבמשחק היריב, האויב, רוצה לתפוס אותו למרות שהיא מתרחשת, המציאות הזו היא אשליה, שתוכננה ונוצרה כתוצאה מהרגשת הנרדפות והיא קיימת במבנה אישיותו של הילד, אילו הילד לא היה מרגיש רדוף, הוא לא היה משחק תופסת ומתכנן ויוצר לעצמו את המציאות הזו.
אילו תוך כדי המשחק, הילד היה מודע לעצם היותו מרגיש רדוף, והיה עושה לעצמו תיקון אישיותי, והוא היה מתנתק מהרגשת הנרדפות ונרגע, והיה מוציא את עצמו מהמשחק, והיריב כבר לא היה אויב יותר, התנפצה לה האשליה.
כלומר, צריכים להתקיים שני דברים עיקריים בדרך לתיקון האישיותי שיוציא אותנו מהמצב, אחד להיות מודעים להרגשת הנרדפות הפנימית שבנו ולהתנתק מההרגשה ולהירגע, שניים לקשר את הרגשת הנרדפות הפנימית שבנו למציאות שתכננו ויצרנו לעצמנו ולא להיות יותר חלק ממנה, מה שינפץ את האשליה.
דוגמה נוספת, הרגשת הנרדפות יוצרת מציאות, שבה קבוצה אנשים אחת נלחמת בקבוצה שנייה, ולכן לחייל יש אויב שרוצה לפגוע בו ולכן הוא מרגיש רדוף.
כלומר, דמות החייל היא אינה הזהות האמיתית שלו, ואילו המלחמה היא אינה המציאות האמיתית, אלא מציאות שהיא אשליה.
קחו את ההסבר שכתבתי על הילד שמשחק תופסת, ותייחסו לחייל את אותו התיקון האישיותי, תבינו שברגע שהחייל יעשה לעצמו את התיקון האישיותי, והוא לא ירגיש יותר רדוף במודע והוא יירגע, והוא יוציא את עצמו מהמציאות המלחמתית שבה הוא שרוי שהיא אשליה, ומבחינתו המלחמה הסתיימה, האשליה התנפצה לה ואיתה התדמית של החייל המרגיש רדוף שנעלמה, אין יותר אויבים. 
למה זה קורה? כדי לענות על השאלה הזו, רצוי להבין מהיכן נובעת הרגשת הנרדפות.
הרגשת הנרדפות נובעת, כתוצאה מרגש הפחד.
מהו רגש הפחד? התרגום לרגשות הפנימיים שבנו, בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו הוא שגוי.
התרגום לרגשות הפנימיים שבנו נעשה באופן שגוי, וזאת כתוצאה מכך שאנחנו מייצרים ומפעילים את רגשותינו הפנימיים בעצמנו ולכן אנחנו היחידים שמרגישים אותם, הטעות שלנו היא בכך, שאנחנו לא מבינים שאת מה שרק אנחנו מרגישים אנחנו מייחסים לגורמים אחרים, שהופכים להיות הקורבנות והם ההשתקפות שלנו, כי האישיות שלנו התנפצה.
רגש הפחד הוא רגש אישי, פנימי, אינדיבידואלי.
רגש הפחד נוצר כתוצאה מכימיקלים, שמייצר בן האנוש בעצמו בתוך גופו הפיזי.
הגוף הוא בית חרושת לייצור כימיקלים, סמים, שמאפשרים לנו גם להרגיש, רק שאנחנו קוראים להם רגשות במקום סמים.
פעולה זו נעשית ברוב המקרים ברמת המודעות של האנושות כיום שלא במודע.
במודע יש לנו את האפשרות והיכולת להחליט, אם אנחנו רוצים לרגיש או שלא.
מהם אותם הרגשות הפנימיים שבנו?
ישנם הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש איתם טוב, כמו: אהבה, אושר, הנאה, צחוק, שמחה, יצר מיני, ועוד.
ישנם הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש איתם רע, כמו: פחד, חרדה, דיכאון, לחץ, כעס, הרגשת הנרדפות, צער, עצב, ועוד.
חינכו, אילפו, תכנתו אותנו, ואמרו לנו לשאוף אך ורק לחיות עם אותם הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש איתם טוב.
אבל, הסבירו לנו שרצוי שלא לחיות עם אותם הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש איתם רע.
אישיות רגשית זו שיש בה את הרגשות החיוביים הטובים ואת הרגשות השליליים הרעים, יצרה לעצמה מציאות שבה אנחנו חיים בנדנדה רגשית, בזיגזג רגשי, שנע בין הרגשות החיוביים הטובים שבנו, לבין הרגשות השליליים הרעים שבנו ולהפך, מה שגורם לנו להתנהג רגשית, אמוציונאלית ולהשתנות באופן תדיר, וזאת בהתאם למגוון הרחב של הרגשות הפנימיים שבנו, מה שלא מאפשר לנו את הרוגע הפנימי.
מהו הרוגע הפנימי? הרוגע הפנימי הוא מצב שבו במודע ומתוך הבנה, רצון, ובניית היכולת הפיזיולוגית לכך, לא נייצר ולא נפעיל את גופנו ונתנהג בהתאם באמצעות הרגשות הפנימיים שבנו, תיקון אישיותי זה יאפשר לנו להתחבר לזהותנו האמיתית, הרגועה, הרציונאלית והעניינית, מה שיאפשר לנו לתרגם את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים באופן ברור יותר, שפוי יותר.
חשוב לדעת, שבמידה ומדחיקים את הרגשות הפנימיים שבנו הם עדיין ימשיכו להיות קיימים בנו, לכן ההדחקה אינה מאפשרת לנו את הרוגע הפנימי.
הרוגע הפנימי מנטרל את כל אותם הרגשות, המחשבות, הדמיונות, ההזיות, הקולות הפנימיים, ההרס העצמי, ושאר הבעיות האישיות שנגרמות, אבל בעיקר הרוגע הפנימי מנטרל מאיתנו את הרגשת הנרדפות.
מהי מציאות רגועה ושלווה? הבנו מהו הרוגע הפנימי, שמאפשר לנו להתחבר לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית.
השלווה משלימה את הרוגע הפנימי, והיא מאפשרת לנו ליצור לעצמנו מציאות בריאה יותר, שמתאימה לאורח החיים הבריא, אורח החיים שיש בו סדר ושיגרה, השלווה מכילה בתוכה מגוון רחב של נושאים, כמו: תזונה, שינה, פעילות גופנית, היגיינה אישית וסביבתית, שמירה על טמפרטורת הגוף, נשימות סדירות, חיים ללא לחץ של זמן, חיים ללא דאגות הישרדות, ועוד.
אישיות רגועה ושלווה, מנטרלת את הרגשת הנרדפות, ויוצרת מציאות שמתאימה לבריאות הגוף, ותואמת למהות ומטרת החיים.
כלומר, תיקון אישיותי יאפשר למציאות שלנו להשתנות ולא להפך, ובכך לשנות את התפיסה, הפרוש, התרגום, שחושב בעיקר מי שמרגיש רדוף.   
מסקנה: הרגשת הנרדפות היא הרגשה אישית, פנימית, אינדיבידואלית, שגורמת למרגיש רדוף למחשבות שווא ולדמיונות, ובהתאם לאותה ההרגשה מתכננים ויוצרים לעצמנו מציאות שתואמת את אישיותנו, אך היא אינה משקפת את זהותנו האמיתית ואת המציאות האמיתית, אלא היא דמות דמיונית, שהופכת להיות התדמית שלנו במציאות שהיא אשליה.
סיכום: דוגמה לתרגום שגוי לרגש הפחד שבנו, שהוא הגורם העיקרי להרגשת הנרדפות.
אם אני מרגיש ומפחד מהחבר שלי.     
אז אני זה שמרגיש את רגש הפחד.
רגש הפחד זה פנימי, זה בי.
רגש הפחד זה בתוכי, זה בגופי.
לכן, אני מפחד אך ורק מעצמי, ואז אני נכנס למצב תודעתי של הזיה כתוצאה מהרגש, וכתוצאה מכך התנהגותי בהתאם.
אני לא מפחד מהחבר שלי.
אני מייחס את מה שרק אני מרגיש, שזה את רגש הפחד שנמצא רק בי כלפי החבר שלי, מה שגורם לי להכניס את עצמי לתכנון וליצירת מציאות שהיא אשליה ולהרגיש שהחבר רודף אותי.
בגלל חוסר ההבנה, אני חושב שאני מפחד מהחבר שלי, וכך אני מאבד את האני העצמי שלי.
למה? אני מאבד את זהותי האמיתית, כיוון שאם אני חושב שרגש הפחד שנמצא בי, נמצא בו, כלומר בחבר שלי, כי אני חושב שאני מפחד ממנו, כשבעצם אני מפחד רק מעצמי, אז אני חושב ומדמיין שהוא זה אני, וזה מצב של קונפליקט תודעתי, ניגוד תודעתי, פיצול האישיות.
החבר בעצם משמש לי כהשתקפות, כמראה, ומראה לי את מי שאני כדמות שהיא רדופה, והוא משקף לי את התדמית שיצרתי ואת האשליה שבה אני כלוא.
המסר במאמר: רגש הפחד גורם לנו לחשוב ולדמיין שהאויב רודף אותנו, ולכן אנחנו מרגשים רדופים.
רגש הפחד גורם לנו לחשוב ולדמיין שיש אנשים טובים ושיש אנשים רעים.
אבל, אף אחד לא רודף את מי שמרגיש, חושב ומדמיין שהוא רדוף, אלא הוא זה שרודף ובורח מעצמו, כלומר דמות אחת בתודעתו של הרדוף, רודפת אחר הדמות השנייה של הרדוף שבורחת מעצמה, וזהו מצב של קונפליקט תודעתי, ניגוד תודעתי, פיצול אישיות, והאויב משקף זאת.
מבחינתו של המרגיש רדוף, האיש הרע, היריב, האויב, הם משקפים בעבורו של הרדוף את המציאות שהוא בעצמו תכנן ויצר, וכל זאת כדי להמחיש לו את זאת, ולאפשר לו את התיקון האישיותי.
הרגש הטוב והרגש הרע נמצאים במרגיש רדוף עצמו, שהוא גם הטוב והוא גם הרע, קונפליקט, פיצול.
הזיה רגשית זו גורמת לנו להתנהג בהתאם, וליצור לעצמנו מציאות שהיא בעצם אשליה שמתאימה לתדמית.

תדמית ומציאות שהיא אשליה תתנפץ לה במבחן המציאות האמיתית, ואז נתפרק ונחפש את הדרך לצאת מהמבוך המוחי, מהכלא התודעתי, וזאת במידה ונדע איך לתקן את אישיותנו, לדעתי ומניסיוני.
יוסי קרמר מייעץ ומכוון למודעות עצמית והתפתחות אישית.
לבלוג שלי   http://blog.tapuz.co.il/yosikramer
טלפון  048224276.