|
למשמעותו של טכס "ההבדלה".
מקובל לראות את ההבדלה כמסיימת את השבת, וכפרידה מן הנשמה היתירה שליוותה אותנו במהלך השבת.
ניתן לראות את ההבדלה לא רק כפרידה מן השבת אלא גם כהתחלה - התחלת שבוע חדש. מעין 'מקבלים את השבוע'. לא לחינם אחרי ההבדלה מברכין ''שבוע טוב'' - אחרי השבת בה האדם עולה ומתקדש ונח, הוא יכול לפתוח נכון את השבוע. הפרידה מהשבת הופכת להיות פגישה עם ימי החול.
המדרש מספר על אדם הראשון שגילה את האש במוצאי שבת. מדרש זה יש לפרשו באופן הבא. לגלות את האש פירושו להתחיל את שבוע העבודה. האש היא הסמל החזק ביותר לכך שהאדם עובד. עם האש בני האדם מבשלים, מייצרים זכוכית, מתכת, בונים כלים ועוד ועוד. האדם המגלה את האש הוא האדם המתחיל את שבוע העבודה. כך, ההבדלה בה אנו מברכים ''בורא מאורי האש'' מזכירה לנו את פתיחת השבוע. כך, גם אנו אומרים בברכת ההבדלה: ''המבדיל בין קודש לחול ובין אור לחושך ובין יום השביעי לששת ימי המעשה'' - תפקידה של ההבדלה הוא לפתוח את ששת ימי המעשה.
בדומה לכניסת שבת, בה האישה מדליקה נרות שבת ואח"כ עושים קידוש על כוס היין - כך בהבדלה אנו מוצאים נר דולק וכוס יין. כניסת השבת היא עם נר ויין ויציאת השבת וכניסת השבוע החדש היא עם נר ויין. ההבדל בין קידוש להבדלה הוא כמובן, ברכת הריח על הבשמים. מדוע בליל שבת אין אנו מברכים על ריח טוב ואילו בכניסת השבוע הוסיפו חכמים את הריח הטוב?
על כך, נדמה שהתשובה היא שבכניסת השבת אין צורך לריח טוב, שכן מטרת הריח היא להנות את הנשמה - והשבת עצמה נותנת לאדם נשמה יתירה. לעומת זאת, בכניסת השבוע - כניסת ימי החול בה הנשמה עוסקת בדברי החול - יש צורך לתת לה ''אויר לנשימה'' הוא הריח הטוב. כך, שברכת הבשמים אינה רק נחמה על אובדן הנשמה היתירה - כי אם לקיחת אויר לשבוע חולין.
בסיכומו של דבר, מה נאה הוא המנהג לומר ''שבוע טוב'' אחר ההבדלה בה פותחים את השבוע החדש.
מתוך הקדמה של הרב דוד בן זזון, לחוברת העוסקת במנהגים ובמדרשים הקשורים ל"הבדלה" |