בשמים להבדלה - מקורות הלכתיים שערך הרב דוד בן זזון רב קיבוץ עין צורים

בשמים להבדלה:
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מג עמוד א

1. אמר ליה רב חסדא לרב יצחק: האי משחא דאפרסמון מאי מברכין עלויה?
2. אמר ליה, הכי אמר רב יהודה: בורא שמן ארצנו.
3. אמר ליה: בר מיניה דרבי יהודה [חוץ מר' יהודה]: דחביבא ליה ארץ ישראל, לכולי עלמא מאי?
4. אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: בורא שמן ערב.
5. אמר רב אדא בר אהבה: האי כשרתא מברכין עלויה בורא עצי בשמים, אבל משחא כבישא - לא;
6. ורב כהנא אמר: אפילו משחא כבישא, אבל משחא טחינא - לא;
7. נהרדעי אמרי: אפילו משחא טחינא.  

משחא כבישא - פי' רבינו חננאל שמענו מרבותינו שכובשין שומשמין וורד ועצי בשמים זמן מרובה וקולטין השומשמין ריח של בשמים וסוחטים וטוחנים אותם ויש בו ריח של בשמים.
ומשחא טחינא קרוב לטחינתו נותנים עליהם עצי בשמים ואינו קולט כל כך הריח.

חדושי הרשב"א על מסכת ברכות דף מג/ב

ואותן ורדים שאנו קורין רושאש, כתב הראב"ד ז"ל שמברכין עליהן ריח טוב בפירות.
ונראה דהוא הדין למריח במי ורדים שמימהן כמותן, שהרי אפילו משחא כבישא דהיינו שמן שכובשין בתוכו בשמים וקולט הריח מן הבשמים בלבד מברכין עליו בורא עצי בשמים, כ"ש זה שהוא מן הורד בעצמו. וכו'
ומצאתי לרב האי גאון ז"ל דבר יראה ממנו כמו שכתבתי, שהוא ז"ל פי' משחא כבישא, כגון שומשמין שכובשין אותן עם ורד ועם בנפסנן ועם זולתן מעצי בשמים עד שמתיישן וקולט את הריח, עד כאן לשון גאון ז"ל, דאלמא אפילו שמן הקולט ריח הורד מברכין עליו בורא עצי בשמים כל שכן מי הורד בעצמן.

שמן של אפרסמון וכיוצא בו מברך עליו בורא שמן ערב.
אבל שמן זית שכבשו או שטחנו עד שחזר ריחו נודף מברך עליו בורא עצי בשמים.
שמן שבשמו כעין שמן המשחה מברך עליו בורא מיני בשמים וכו'.

רמב"ם הלכות ברכות ט, ח

וכן המריח בבגדים שהן מוגמרים אינו מברך לפי שאין שם עיקר בושם אלא ריח בלא עיקר.
מה ההבדל לפי הרמב"ם בין הריח של הבגדים לבין הריח שיש בשמן?

ומי הוורד כיון שיוצאין מן הוורד יש לברך עליהם בורא עצי בשמים דלא גרע ממשחא כבישא ..
וכתב הראב"ד דוקא שהעצים בתוכו אבל אם הוציאם משם אין מברכין עליהם אלא מיני בשמים. ואם היו מעורבין בתוכו מיני בשמים ועשבי בשמים מברכין בורא מיני בשמים דמיני בשמים כולל את הכל.
ולכולי עלמא בעינן [לכל הדיעות צריך] שיהא עיקרו קיים קצת.
הלכך אם סיננו אותו ואין בו כלום מהבשמים:
י"א שאין מברכין על ריחו אלא בורא שמן ערב כמו על האפרסמון.
וי"א שאין מברכין עליו כלל שאין עריבות זו ממינו אלא שקולט אותו מדבר אחר הוי כריח שאין לו עיקר ואין מברכין עליו כיון שאינו מגופו של שמן.

כתב הרמב"ם ז"ל: "וכן המריח בכלים שהם מוגמרין אינו מברך לפי שאין שם עיקר אלא ריח בלא עיקר". ולא הבנתי דבריו כיון שהוא חושב אותו עשוי להריח שכן משמע דבריו שהרי לא פטר מלברך עליו אלא מפני שאין בו עיקר וכן הוא אמת שנעשה להריח כדי שיתבסמו הכלים, וא"כ למה אין מברכין עליו?
ואפשר שרוצה לדמותו לריח רע דלא חשבינן ליה ריח לענין הרחקת תפלה כשאין לו עיקר, ואינו דומה, דבהנאה תליא מילתא והרי נהנה וראוי לברך עליו.

מה המדד לפי הטור לברך על הריח?

ורבינו [הטור] גם כן חלק על דברי הרמב"ם בסימן שאחר זה. ( כיצד הב"י מבין את דעת הרמב"ם בהל' ג, ט?)

שולחן ערוך אורח חיים סימן רטז
סעיף ד: על שמן אפרסמון מברך בורא שמן ערב.  
סעיף ה: שמן זית שכתשו או טחנו עד שחזר ריחו נודף, מברך עליו: בורא עצי בשמים.  
סעיף ו: שמן שבשמו כמו שמן המשחה, אם בעצי בשמים, מברך בורא עצי בשמים; ואם בעשבי בשמים, מברך   בורא עשבי בשמים; ואם היו בו עצים ועשבים, מברך בורא מיני בשמים;     
ואם סיננו והוציא ממנו הבשמים, יש אומרים שמברך בורא שמן ערב, וי"א שאינו מברך עליו כלל, דהוי ריח      שאין לו עיקר; וכיון   שספק הוא, נכון ליזהר מלהריח בו.  

וכתב בית יוסף: 'סברא זו האחרונה היא סברת הרמב"ם' וכו'.

ואיכא [ויש] לתמוה על דבריו: חדא שכתב דסברא זו האחרונה היא סברת הרמב"ם .. והא ליתא, דהלא ברמב"ם מפורש דמחלק בין שמן שעירבו בו בשמים וסיננן ובין כלים המוגמרים שהרי כתב שם (ה"ג) שמן שבשמו .. מברך עליו במ"ב .. והשתא כיון דבשמן המשחה הסירו הבשמים עצמם ולא נשאר בשמן אלא הריח.. ואפילו הכי מברך עליה במ"ב להרמב"ם. ולא דמי לכלים המוגמרים שכתב שאין מברכין עליהם כלל, ''לפי שאין שם עיקר בושם אלא ריח בלא עיקר'', דשאני התם מעולם לא נכנס בכלים עיקר הבושם אלא הריח של תמרות עשן מבושם הנשרף בגחלים נכנס בכלים בלבד, מה שאין כן בהך כשרתא שהכניסו בו עיקר הבושם וקלט השמן הריח מעיקר הבושם אף על פי שסיננו חשוב כאילו נשאר שם העיקר. ואם כן, חולק הרמב"ם על סברא זו האחרונה.. [1]

ונראה דלהלכה יברך בורא מיני בשמים. דכל דבר שהוא מסופק בו יברך בורא מיני בשמים, ואין צריך ליזהר שלא יריח בו, ודלא כשולחן ערוך. מיהו בכלים המוגמרים אין צריך לברך כלל וכו'.

כיצד הב"ח מבין את דעת הרמב"ם? מתי לפי דעת הב"ח אפשר לברך למרות שחומרי הריח אינן כאן?

דין ב. ואם היה פרי וכו'. על אזה"ר [מי ורדים] אתרוג ונאראנג וזולתם, מברך עצי בשמים. מהריק"ש. וכ"כ מהר"י צמח   בהגהותיו כ"י משם הרב מהר"ר זרחיה גוטה.

(לב) מלהריח בו - כדי שלא יכניס עצמו בספק ברכה.. ועיין באחרונים דמסקי [שהסיקו] שמי שאין רוצה להחמיר על עצמו מותר לו לכתחלה להריח ולברך בורא מיני בשמים. וצריך להזהיר שביוה"כ לוקחים מיני שפיריטו"ס המריחים להריח בו ואינם מברכין כלל וכו'

אין לברך בורא מיני בשמים על בושם של נשים, [2] אבל על בושם של גברים אפשר לברך. ומכל מקום בושם שמיועד להעביר ריח הזיעה (דאודורנט) אין לברך עליו.

ושמעתי מהגרש"ז אויערבך שליט"א [זצ"ל] דחושבני דאפילו להסוברים בשמן ומים שקלטו ריח מבשמים דחשיבי כיש להם עיקר, היינו דוקא כשקלטו ממש מבשמים שחייבים בברכה, משא"כ במי בושם, שיתכן שגם העיקר פטור מברכה שהרי נעשו באופן מלאכותי מזפת וכדו', וכפי שאומרים - גם מדברים שממש מסריחים, וכיון שהשינוי הוא רק על ידי הפרדה כימית, יתכן שאין לברך על זה. אך, אם ננקוט שבכל זאת דינם ממש כבשמים, א"כ כיון שהבשמים האלה מעורבים גם עכשיו בתוך הנוזל, הרי גם מי הבשמים חשובים לכו"ע כיש להם עיקר ולכן נלענ"ד דאין זה תלוי בפלוגתא דקמאי וכו'.

מהי ההתלבטות של הגרש"ז?

אין מברכים ברכת הריח על מי בושם המצוי כיום, או על טבק העשוי מבושם עם ורדים. וכן אין לברך ברכת הריח על "ספריי". וכל שכן שאין לברך על צלוחית ריקנית שהיה בה ריח טוב. [3]

[1] לגבי זיהוי בעלי הסברא האחרונה ניתן להציע את שיטה מקובצת ברכות מג ע"א ד"ה ושמעינן מינה לכולהי עלמא, בתור מקור, א"כ אין זה ברור מי כתבם.

[2] הערה 90: אין לברך עליהם דהא עשויים לדבר ערוה, ועוד דלא פלטינן מהרהור עבירה וכו'.

[3] הערה ט: 'ובספר מנוחת אהבה כתב וכו' והיה לו לפרש דבריו גם בהלכה דכל זה הוא דוקא בבשמים או בורד שבישלום במים עד שנימוחו ונתערב עיקרן במים. אבל במי בושם בלבד, אין לברך עליו ברכת הריח, וכמו שנתבאר בילקוט יוסף (ח"ג, עמ' תקסד) מפי סופרים ומפי ספרים'.