|
ברכה ראשונה-על היין :
1.ממלאים את כוס היין מעט יותר כדי שיישפך היין - סימן לברכה.
2.בשעה שמברך "בורא פרי הגפן", מסתכל על היין שבתוך הכוס כדי לראות את בבואת פניו של מי שמבדיל ואת המצח. מצח בגימטריה – הצלחה.
3.לאחר ההבדלה שופכים מן היין בצלחת או בפתח הבית, סימן לברכה לכל ימי השבוע.
4.יש הנוהגים לשפוך מהיין ומעבירים באצבעות מהיין על העיניים - משום סגולה לראיה משום חיבוב המצוה.
5.יש השמים יין בתוך הכיסים – סימן לכך שהכיסים יתמלאו בכסף.
6.המבדיל שותה מהכוס בישיבה.
7.נהגו שאין הנשים שותות מכוס ההבדלה (אבל במקרה והן עושות את ההבדלה – צריכות לשתות יין).
8.מי שלא הבדיל במוצאי שבת, יכול להבדיל עד יום שלישי בערב, הואיל ושלושת הימים הראשונים שייכים עדיין ליום השבת. המבדיל עד יום שלישי אינו מברך על הנר והבשמים, אלא רק ברכת הגפן והמבדיל. (ויש האומרים שיכול להבדיל רק עד יום ראשון).
9.אמר רב נטרונאי גאון: "מבדילין בבתי כנסיות ויצא כל הציבור, והרוצה לחזור ולהבדיל בביתו, הרשות בידו."
ברכה שניה – על הבשמים:
1. אפשר לברך על כל מיני שיחים, עצים, פירות עם ריח וברכתם "בורא מיני בשמים".
2. יש הנוהגים לעשות הבדלה על הדס או ציפורן.
3. עדות המזרח קוטפים בצאת השבת צמחי תבלין טריים ישר מהגינה.
4. יש הנוהגים לקחת עמהם מיני בשמים להריח בהם כדי להשלים למאה ברכות ביום. (ש"י עגנון)
כל החושים נזכרים אצל חטא האדם הראשון, שכולם השתמשו שם בחטאו:
"ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאשה עמה ויאכל." (בראשית ג').
"ותרא האשה " חוש הראיה, "ותקח מפריו", חוש המישוש, "ותאכל" חוש הטעם, "וישמעו את קול אלוהים" חוש השמיעה. אבל חוש הריח לא נזכר שם.
והנה נראה שחוש הריח לא נפגם כשאר החושים, על כן, משיח צדקנו שיתגלה במהרה בימינו נאמר בו (ישעיה י"א) "והריח ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ". לכן אמרו "איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו? זה הריח" (לכן לא נאסרה הנאת ריח ביום הכיפורים).ברכה שלישית על האש:
כשיצא ר' שמעון בר יוחאי ור' אלעזר בנו מהמערה שהתחבאו בה 12 שנה מפני הרומים, ראו שהוא אוחז בשתי חבילות של הדסים להריח בשבת .
אמרו לו: הללו למה לך? אמר להם: לכבוד שבת.
אמרו לו: הרי באגודה אחת מספיק שתצא ידי חובתך?
אמר להם: אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור.
אמר ר' שמעון לבנו: ראה כמה חביבין מצוות על ישראל, שאפילו בימי גזרות וחורבן אינם מסיחים דעתן מלהכין בשמים להריח בהם לכבוד השבת.
הבשמים באים להשיב את רוחנו בצאת שבת קודשנו, והנר מסמל את תחילת ימי המעשה לאחר השבת האסורה בעשית מלאכה.
ועוד טעם: מפני שהשבת נותנת נשמה יתרה באדם. וכשהוא מבדיל, ניטלת הנשמה ממנו. האדם מתעצב על ליבו בזכרו שהוא יוצא מן המנוחה אל הטורח בששת ימי המעשה, ולכן תיקנו חכמים שיהיה זיכרון השבת בליבו ויהיה שמח אף ביציאתו.
תקנו חכמים לברך על בשמים ולהריחם במוצאי שבת, מפני שאחרי שהשבת יוצאת מסתלקת הנשמה היתירה והנפש דואבת על כך. כדי להשיב את רוחה, מריחים בשמים, שאמרו חכמים שהנשמה נהנית מהם.
ברכה שלישית – על האש:
1. למה כשמברך "בורא מאורי האש" פושט ציפורני ידיו אצל הנר ומסתכל בהם?
א"ר אילעאי מן העור שפשט הנחש לקח הקב"ה ועשה להם כתנות כבוד לאדם ולעזרו, ויעש ה'
אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם.
א. אדם הראשון הסתכל בגופו וראה עצמו ערום מלבד הצפרנים, ועל זה יש שנהגו להסתכל
בצפרנים כשמברכין על האור.
ב. ציפורני האדם מעידות על ברכה וגדילה, בהיותן האיבר הגדל במהירות הרבה ביותר אצל האדם.
ג. על ידי כך יוכל להבחין בין היד לציפורן.
2. מכבים את נר ההבדלה על ידי ששופכים עליו מעט יין מהכוס מכבים אותו בצלחת עם מים.
3. המהדרים נוהגים לכבות את אור החשמל בעת שמברכים על הנר. במיוחד כשחלק מהאנשים העומדים
רחוק מהנר, כדי שאור הנר יגיע אליהם.
4. יש המריחים את נר ההבדלה – סגולה לזכרון.
האש בהבדלה מסמלת לאדם שתי בחינות:
1. חטאו בגן אדם - כשמתבונן באש נזכר שגורש מגן עדן לימי חול , עמל ויזע.
2. אולם למרות שגורש, לא גורש מהשגחתו של ה'. ובאומרו "המבדיל בין קודש לחול" מתכוון לומר:
הקב"ה לא נטשתני ונתן לי את האש לא בגנבה אלא באהבה.
ר' יצחק אומר כל מי שאינו מבדיל במוצאי שבת או שומע מן המבדילים אינו רואה סימן ברכה לעולם, וכל מי שהוא מבדיל במוצאי שבתות או שומע מן המבדילים, הקב"ה קורא לו קדוש ומצילו מצרת העמים.
אחד מל"ט אבות מלאכה איסור הדלקת אור בשבת. עם צאת השבת מדליקין את הנר לשם מצוה – להבדלה. והואיל ומדליקין לשם מצוה, לוקחים אבוקה – שני פתילים יחד לפחות.
ברכה רביעית – המבדיל
"ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, לומר בזכות הבדלה יצאו מן הגלות, זהו יבדילני מקבץ נדחי ישראל, יבדילני כל שומר שבת, והביאותים אל הר קדשי, מקבץ נדחי ישראל. זהו והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה' ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי."
מנהגים:
1.מאחרים את תפילת ערבית כדי להוסיף מקודש לחול.
2.צריך להזהר מלעשות מלאכה עד שייראו שלושה כוכבים קטנים, ברצף ולא יהיו מפוזרים. |