|
לחלות זה להיות בריא
עבור רוב האנשים חולי הוא מושג שלילי באופן מוחלט. משפט כמו הכותרת למעלה, אינו מתקבל על הדעת של רובנו. במאמר קודם שלי – "מחלה כברירת מחדל" – כבר ניתן רמז לכך, כאשר נאמר שהגוף שלנו בוחר לחלות כאמצעי הישרדות. מאמר זה מתייחס לחולי כחלק הכרחי בשמירה על בריאות נכונה ומאוזנת.
נתחיל במבט פילוסופי כללי: כידוע, לכל אקציה יש ריאקציה, לכל פלוס יש מינוס, לכל יום יש לילה ובכל רע יש טוב...כלומר, העולם הוא עולם של הפכים. אבל לא סתם הפכים שאין קשר ביניהם, אלא אדרבא, האחד לא רק קשור בשני, אלא אף תלוי בו. למעשה התלות היא תלות מוחלטת, כלומר – תלות קיומית! אין טוב בלי רע, אין מינוס בלי פלוס וכולי. מאידך, מכאן צומח מושג היחסיות. שכן כדי להגיד על משהו שהוא רע, צריך לייחס אותו למשהו שהוא טוב וכולי.
חולי ובריאות הם עוד סוג של הפכים מחד וקשורים ותלויים האחד בשני מאידך. האחד לא יכול להתקיים ללא השני. בשורות הבאות נעמוד בעיקר על הצורך להיות חולים כדי להישאר בריאים.
הצורך הזה הוא פועל יוצא של חוק האבולוציה – חוק הישרדות החזקים. איך מתחזקים? – דרך התמודדות עם אתגרים, דרך התגברות על חולשות וכולי. ואיך נחלשים? – בדיוק באופן הפוך: כשאין התמודדות עם קשיים ואתגרים. זהו עקרון אוניברסאלי, כלומר הוא נכון לגבי כל תחום ובכל דבר. כך גם הדבר בתחום הבריאות. איך נחזק ונתחזק את בריאותנו? – דרך התמודדות עם מחלות! ולכן לחלות זה להיות בריא.
אבל ככל שחשוב לחלות כדי להיות בריא כך חשוב גם לחלות במידה נכונה. כלומר, אם החולי יהיה בתדירות או בעוצמה גבוהים מדי הוא יחליש את הבריאות ולא יחזק אותה. זה מחזיר אותנו לנושא היחסיות. יחסיות היא מילה נרדפת לאיזון. ואיזון זו מילה נרדפת לבריאות. כך נוצר מעגל סגור בין חולי לבריאות ובין בריאות לחולי.
הרפואה המודרנית הקונבנציונאלית מתייחסת לכל מחלה קלה כחמורה כדבר שלילי באופן קטגורי ומוחלט. לכן היא תוקפת בכל אמצעי שברשותה כל מחלה וכל תופעה של מחלה, לא פעם ללא שום פרופורציה בין עוצמת האמצעי לחומרת התופעה. עקב כך, לא רק שהגוף מפסיד הזדמנות להתחזק מהתמודדות עם המחלה, אלא גם יוצא ניזוק מהאמצעי האגרסיבי שניתן נגד המחלה, אך פגע ישירות בגוף עצמו. האמצעים הכי מזיקים מבחינה זו הם התרופות שהם חומרים כימיים עוצמתיים המזיקים לגוף הן עקב תופעות הלוואי שנגרמות מהם והן עקב הצטברותם בגוף והרעלתו בהדרגה ובכך מתפתחים בהדרגה כשלים תפקודיים של מערכות ואברים חיוניים. בגישה הזו חסר לחלוטין האיזון וחסרה לחלוטין פרופורציה. ההתייחסות היא חד ערכית וטוטאלית. גוף החי נתפס כמו מעבדה שבה נבחנים הדברים אחד לאחד ללא קשר ותקשורת ביניהם. אין התחשבות בהבדל העצום בין המעבדה המלאכותית המנסה לחקות את הטבע לבין האורגינל, שבו יש קשר ותקשורת בלתי פוסקים בין כל חלקיו ותגובה מידית לכל שינוי המתרחש באחד מהם. לכן התרופות נקראות ברובן "אנטי", כמו אנטיביוטיקה, אנטי אלרגיה וכולי, כי הן ניתנות כחומרים נוגדים/ סותרים, כמו במעבדה, מבלי להתחשב בהשלכות פעולתן בתוך הגוף.
לעומת זאת, בכל שאר השיטות הרפואיות, שלצורך העניין נקרא לכולן בשם הכולל "רפואה אחרת", יש הבנה ברורה לחשיבות האיזון וההרמוניה בגוף החי ושהשלם הוא יותר מסך חלקיו. זוהי תמצית התפיסה ההוליסטית. לכן החולי לא נתפס כדבר שלילי באופן טוטאלי, אלא כחלק הכרחי אך מידתי לבריאות הגוף. האמצעים השונים בין אם תרופתיים, תזונתיים, אנרגטיים ואחרים, משמשים עזרה לגוף, שחלה בו הפרת איזון כזו שהחולי גורם כבר להחלשה של הבריאות ולא לחיזוקה.
לסיכום: צריך להיות חולה כדי להיות בריא. יש גם "מחלה בריאה". לא כל מחלה היא נזק לגוף, יש גם תועלת בצידה. סימני ההיכר למחלה בריאה הם: קצרה בזמן, קלה בעוצמה ובתדירות נמוכה. ההוכחה לכך שהגוף עבר מחלה בריאה היא שאחרי תקופת המחלה האדם עובר החלמה מלאה ואחריה חש בריא ונמרץ אף יותר ממה שהיה לפני שחלה. אם במהלך המחלה בוצעו בדיקות מעבדה שונות ובחלקן נצפו סטיות מהנורמה, יש לחזור על הבדיקות ולוודא שהסטיות חזרו לנורמה או לפחות התוצאות מצביעות על מגמה כזו.
ומעניין לעניין באותו עניין. כעת אני רוצה לדבר על תופעה לא שכיחה אבל מוכרת למדי, המתחברת בעקיפין, לדברי בנושא המחלה כברירת מחדל משבוע שעבר ולדברי היום על המחלה הבריאה. לתופעה קוראים ריפוי ספונטני. יש שקוראים לה ריפוי עצמי. דיפאק צ'ופרה הרופא ההודי שהפיץ במערב את שיטת הריפוי של המהרישי מהש גנדי וכתב ספרים רבים רבי מכר על רפואת גוף-נפש, קורא לה ריפוי קוונטי. בספרו על ריפוי קוונטי הוא מתאר מקרים של חולים סופניים, בעיקר חולי סרטן שהחלימו ממחלתם בניגוד לתחזית הרופאים. כל רופא בעל ותק במקצועו ובעיקר אלה שחולים כאלה מגיעים אליהם, מכיר את התופעה אבל אין לו הסבר הגיוני לה. רופא אחר בשם אנדרו ווייל בוגר הרווארד ואחד מברי סמכא החשובים ביותר בארה"ב בתחום הריפוי והבריאות, מוכיח את קיומו של כוח ריפוי ספונטני בספרו על ריפוי ספונטני, בו הוא שופך אור על המנגנון והתהליך של מערכת הריפוי העצמי של הגוף. הוא טוען שמעט מאוד מחקר נעשה על ריפוי והחלמה והמעט שנעשה הוא בעל נקודת ראות צרה מדי. החוקרים לדעתו, התרכזו יותר בתופעת ההפוגה הספונטנית במחלות ופחות בהחלמה ספונטנית. בכל זאת הוא מגיע למספר מסקנות הנוגעות לריפוי עצמי/ספונטני:
1.ריפוי הוא יכולת מורשת של החיים באמצעות ה – DNA שאוצר בתוכו את המידע הדרוש כדי ליצר אנזימים שירפאו אותו.
2. מערכת הריפוי פועלת ללא הפסקה וזמינה תמיד.
3. למערכת הריפוי יכולת אבחון והיא מסוגלת להבחין בנזק.
4. מערכת הריפוי מסוגלת לסלק מבנים שניזוקו ולהחליפם במבנים תקינים.
5. מערכת הריפוי לא רק פועלת לנטרל את השפעותיהן של פציעות חמורות אלא גם שולטת בתיקון השגרתי, היומיומי שמתחזק את המבנים הנורמאליים המתפקדים באופן נורמאלי.
6. הריפוי הוא ספונטני מתוך נטייה נורמאלית הנובעת מטבעו הפנימי של ה- DNA . הופעת סטייה מפעילה אוטומטית את תהליך התיקון העצמי.
גם ד"ר צ'ופרה מספר על ניסיונו הוא וניסיונם של רופאים אחרים עם מקרים של ריפוי ספונטני מסרטן. לדבריו, מחקרים שנעשו בנושא בארה"ב וביפן מצביעים על כך שממש סמוך להחלמה, כמעט כל אחד מהחולים שנרפאים באופן ספונטני חווה שינוי דרמטי במודעותו. הוא יודע שיבריא וחש שהכוח שאחראי לכך נמצא בתוכו, אבל כוח זה אינו מוגבל רק לו, אלא משתרע מעבר לגבולות האישיים שלו על פני הטבע כולו. לפתע הוא חש כאילו שהוא לא מוגבל לגוף שלו בלבד ושהכול מסביב לו הוא חלק ממנו. לדברי הרופא ההודי הזה, שחקר את התופעה, נראה שהחולים האלה קופצים לרמת תודעה שונה, שאינה מאפשרת את קיום הסרטן ואז תאי הסרטן נעלמים ממש בן-לילה, או לפחות המחלה נעצרת מבלי לגרום לגוף נזק נוסף. לדבריו, קפיצת התודעה הזו היא המפתח להחלמה הספונטנית, אבל אין היא חייבת להתרחש בצורה חדה ומיידית תמיד. אפשר לפתח אותה באופן יזום ואקטיבי ואפשר לעודד ולחזק את מנגנון הריפוי העצמי בשיטות שונות. הוא נותן דוגמא לחולת סרטן שד שהחלימה באופן מפתיע ובניגוד לתחזית הרופאים שכבר ספרו את ימיה, שפתחה וטיפחה את רמת התודעה שלה במכוון באמצעות טכניקות מהרפואה ההודית העתיקה – האיור-ודה שלמדה וכך לדבריו הגיב בסופו של דבר, גופה הפיזי בהתאמה למצב התודעה הגבוה שלה והסרטן נעלם מחייה בדיוק כפי שהופיע לפני-כן כשהייתה במצב תודעה מתאים להיווצרותו. בשפה המדעית לשינוי פתאומי כזה קוראים קוונט, מהמילה הלטינית QUANTUM . מונח המציין קפיצה מוגדרת מרמת פעילות אחת לרמה גבוהה יותר – קפיצה קוונטית. על-פי הגדרתו של הפיזיקאי הבריטי הידוע, סטיבן הוקינג, הקוונט הוא "יחידה שאינה ניתנת לחלוקה שבה גלים נקלטים או נפלטים". במונחים פחות מדעיים הקוונט הוא אבן בניין. אור בנוי מפוטונים, חשמל בנוי מהמטען של אלקטרון אחד וכך הלאה – בכול צורות האנרגיה הקיימות – כול אחת מהן מבוססת על קוונט שלא ניתן לפרק אותו למשהו קטן יותר. לדעת ד"ר צ'ופרה, ריפוי ספונטני הוא ריפוי קוונטי. כלומר, קפיצה קוונטית בתודעה שמאפשרת למנגנוני התיקון של הגוף לפעול ברמה כזו שתואמת לקפיצה הקוונטית ובכך לחולל ניסים לכאורה במצבים סופניים כמו סרטן.
אבל כפי שנאמר כבר, הדוגמאות לריפוי ספונטני או קוונטי הן נדירות יחסית, כי מרבית החולים במחלות אפילו קלות יותר מסרטן, אינם מאמינים באפשרות בכלל להבריא, לא כל שכן בכוחות עצמם, שלא לדבר על כך שהרופאים שלהם בעצמם מעבירים מסר שמחזק ותומך בהקטנת ציפיות כחלק ממנגנון ההגנה המקצועי והמצפוני שלהם.
וכאן בדיוק יתרונה הגדול של הרפואה המשלימה בכלל ושל ההומיאופתיה בפרט. לדעתי, תהליך הריפוי הקוונטי מתחיל אפילו עוד לפני שהמטופל קיבל את התרופה הומיאופתית ממני, בעצם העובדה שאני רותם אותו לטיפול והופך אותו לשותף פעיל באמצעות הכוונה והדרכה שהם חלק אינטגראלי מהתהליך ההומיאופתי. לפעמים זה אפילו עשוי להספיק ויש מטופלים שמדווחים על שיפור במצבם אחרי שהיו אצלי לשיחה ראשונית וחזרו לאחר מס' ימים לקבלת המרשם. בחלק מהמקרים האלה הצורך בתוספת תרופתית קטן ואף נעשה מיותר. אבל ברוב המקרים התרופה ההומיאופתית היא הזרז הנחוץ וההכרחי להיווצרות הריפוי הקוונטי. הדבר בולט במיוחד בילדים ובתינוקות, שאצלם אין ערך למה שקוראים לפעמים "שיחת מוטיבציה". בכל השיטות ברפואה המשלימה האמצעים השונים שמשתמשים הם בעלי מכנה משותף אחד: הם כולם מביאים לשינוי הדרוש ברמת התודעה הפיזית והנפשית של המטופל וכך גורמים להפעלת מנגנוני הריפוי הטבעיים של הגוף.
אז לסיכום: מצד אחד כדי להיות בריאים צריך לחלות קצת אבל אם כבר התפתחה מחלה קשה אסור לראותה כחסרת תקווה. באמצעות התכוונות נכונה ובמיוחד באמצעות התאמת אמצעי הריפוי המתאים לאדם ולמצב באופן אישי, אפשר להביא את האדם לרמת תודעה גבוהה יותר שתגרום לריפוי קוונטי/ ספונטני. |