|
ישנו קשר הדוק בין האסתטיקה ליחס הזהב, אשר קיים בכל היבט בעולמנו – בטבע, באומנות, ובמיוחד בגוף האדם. ספציפית ברפואת שיניים אסתטית, יחס הזהב מהווה גורם מרכזי בתכנון השיקום וביצירת חיוך אסתטי ככל האפשר.
מקור המונח אסתטיקה הוא ביוונית עתיקה (אסתסיס) ומשמעותו "תפיסה חושית". פילוסופים יוונים השתמשו במונח זה כדי לנתח אומנות לשמה כמו פסלים. לדוגמה, סוקרטס הגדיר יופי כדבר שמימי, מופלא ובעל השפעה כבירה על בני האדם. הפילוסוף הגרמני גוטליב באומגרטן מהמאה ה-18 טבע לראשונה את המונח "אסתטיקה", ועשה בו שימוש כדי לציין את "תורת היופי". לפני המאה ה-18, קשרו את היופי לקריטריונים אובייקטיביים אוניברסליים – כמו לפרופורציות מתמטיות הרמוניות שהיוו את המתכון ליופי. החל מהמאה ה-18 אך בעיקר במאה ה-19, הדגש ביופי היה על החוויה הסובייקטיבית. החל מהמאה העשרים תשומת הלב עברה לאסתטיקות שונות אשר מתקיימות זו לצד זו בחברה הרב תרבותית.
לאורך ההיסטוריה פירשו את המונח אסתטיקה בהרבה משמעויות, והמונח העסיק מאוד את הפילוסופים:
במאה ה-4, אוגוסטוס ראה יופי בערכים של סדר, פרופורציה וסימטריה.
בשנת 1770, דוויד יום טען כי היופי הוא דבר מה שנמצא בשכלו או ברוחו של המתבונן. הוא טען שהיופי הוא התרחשות שמקורה בסובייקט, משמע שהיופי הוא בעיני המתבונן.
בשנת 1790, עמנואל קאנט טען כי האסתטיקה היא השיפוט במשחק חופשי בין השכל לבין החושים שאינו כבול ע"י קטגוריות. היפה הוא מה שמוצא חן ללא אינטרס.
בכל סוגי התרבויות ישנה משיכה ליופי, אפילו שכל תרבות מחזיקה בתפיסת יופי משלה, אשר עשויה להיות שונה מתפיסת היופי של תרבות אחרת. עצם העובדה שקיים "יופי" בכל מקום ובכל זמן מעידה לכאורה על קיום רקע אבולוציוני ליופי אשר מהווה חלק ממין מורשת שירשנו מהטבע.
הצליחו להוכיח מבחינה מדעית שהסימטריה נתפסת בעיני האדם כיופי.
בקרב נשים לאורך כל ההיסטוריה, היחס בין הירכיים והמותניים הוא 0.7 וכך נשמר בכל הגילאים בין 8 ועד 80. השאלה המתבקשת היא כיצד יחס כוללני שכזה מתחשב עם היופי הנשי והדשן של רנואר ורובנס, והן עם הגזרה הדקיקה של הדוגמניות בימינו? חרף ההבדלים הללו, היחס בין הירכיים והמותניים נותר כמעט קבוע במהלך הדורות. ייתכן שהיחס הזה מושרש במבנים אבולוציוניים עמוקים.
בסופו של דבר, היופי אינו לגמרי בעיני המתבונן !
משמעות יחס הזהב
יחס הזהב מתייחס למספר 1:1.618, אשר התגלה לפי ההשערות לפני 2,300 שנה על ידי אחד מתלמידיו של פיתגורס. המספר מבטא גדלים ומידות בשלל דוגמאות מהטבע. העין האנושית תופסת צורות מתמטיות ומבנים הבנויים ע"פ יחס הזהב כאסתטיים במיוחד. ניתן לראות את יחס הזהב בטבע, למשל במידות עלי הפרח וסידור העלים סביב הגבעול.
ברנסנס, מתמטיקאי איטלקי בשם לוקה פאציולי אפילו הקדיש ספר שלם ליחס הזהב וכינה אותו "הפרופורציה האלוהית". לאונרדו דה וינצ'י אימץ בעבודותיו את יחס הזהב, בין היתר גם בציור המפורסם "מונה ליזה" שבו הוא מקיים יחס זה כמעט בכל פרט.
אסתטיקה ברפואת השיניים – והקשר ליחס הזהב
יחס הזהב קשור מאוד גם ל רפואת שיניים אסתטית. הוא מהווה גורם חשוב בהבנת החיוך ובתכנון השיקום, כאשר המטרה הסופית היא להשיג תוצאה אסתטית מיטבית.
גודל השיניים בחיוך ויחסן אחת לשנייה הם הדברים החשובים ביותר. זכרו שיחס הזהב מתאר את היחסים הרצויים בין האזורים הנראים במבט ישיר, ולא את גודלם האמיתי של האובייקטים.
תוכלו להבחין ביחס הזהב אשר מתקיים ביחסים הבאים בשיניים:
- שמונת השיניים הקדמיות (ארבע מכל צד) מהוות את החלק החשוב ביותר בחיוך ונמצאות ביחס הזהב אחת לשנייה.
- יחס הזהב מתקיים בין רוחבה של החותכת הצדדית לרוחבה של הניב.
- בנוסף, הוא מתקיים בין רוחבה של השן החותכת המרכזית לזו שלידה, החותכת הצדדית.
- מדד חשוב הוא גודלן של החותכות המרכזיות. היחס בין רוחבן יחדיו לגובה השן מקיים את יחס הזהב.
- סכום הרוחב של ארבעת השיניים הקדמיות נמצא ביחס הזהב עם הקו הנמתח לזווית הפה בעת חיוך קל.
גם החוקרים הופתעו לגלות שיחס הזהב מתקיים אפילו בין תווי הפנים השונים ולחיוך. למשל, אם נמדוד את היחס בין תחתית האף לקו השפה התחתונה, לבין המרחק לקצה הסנטר – נגלה את קיום יחס הזהב.
אם נביט מסביבנו, נמצא את יחס הזהב בכל מקום: בטבע, באדריכלות, באומנות, ובמיוחד בגוף האדם. יש ליחס הזהב השלכות מרחיקות לכת בתכנון וביצירת חיוך על מנת שיהיה קרוב ככל האפשר לאידיאל האסתטי האוניברסאלי.
ישנם יישומים מעשיים להשגת המטרות שצוינו אשר יפורטו במאמר הבא. |