שוקולד- השקפת עולם מתוקה

טבע האדם רע מנעוריו, טען אחד מהוגי הפילוסופיה המדינית המפורסמים בעולם, תומס הובס, אי שם במאה ה-17, ותהליך הסוציאליזציה והלימוד המתמידים הם אלו שמכשירים את התכונות הטובות שבו והופכות אותו לאדם חיובי וראוי לחברה אנושית. ישנם גם כאלו האומרים כי בבחירה בין פסימיזם לאופטימיזם, תמיד עדיף להיות פסימיסט כדי להיות מופתע רק לטובה ללא אופציית תחושת האכזבה והייאוש המלווים אופטימיסטים שנכוו. ואני אומר, ראוי לו לאדם שיסתכל על העולם דרך חפיסת שוקולד. שוקולד הוא לעיתים מריר, לעיתים קשה, לפעמים רך ופעמים רבות לא נמס בקלות וראוי לנשוך בו על מנת להשיג את התוצאה המקווה, אך הוא תמיד מתוק ותמיד מלווה בתחושה של עונג ואהבה למשהו או למישהו.

אפשר אפילו לתייג ולקטלג אנשים שונים על פי שוקולד, ולדעתי, מחקר קטן, אקדמאי אפילו, יוכל להוליך למסקנה כי "אמור לי מי אתה ואומר לך איזה שוקולד מועדף עליך" וגם להיפך, על ידי הצגת השוקולד המועדף על פלוני, ניתן לדלות תכונות אופי רבות, רובן יוכחו כנכונות ויציבות. אפשר לקחת כקטליזאטור, מקרה בוחן קלאסי, את פלוני המבכר שוקולד עם אגוזים או שקדים או כל מילוי אחר על פני כל סוג ממתק אחר, ומנגד את אלמוני המעדיף שוקולד נקי, חלק, חף מכל מילוי ומכל בליטה ועשוי מחלב פרה ופולי קקאו מובחרים.

הברנש המעדיף שוקולד ממולא הוא, בודאי, טיפוס הרפתקני, חובב אתגרים והליכה על הקצה, אשר אינו מפחד לקפוץ למים ומבין כי הוא עלול להיפגע, אך ההנאה והתוחלת שבקפיצה מוצלחת עולים במשמעותם על הכאב בכישלון. הוא נושך חזק את החיים, בדיוק כמו נשיכת טבליית שוקולד קשה לפיצוח, ומשלב את הטעם המתוק של השוקולד עם תחושת האדרנלין המתקבלת מחוסר הודאות באשר למה שמכיל אותו שוקולד. משפט מפתח המתאר את חייו של אותו פלוני בודאי יהיה "החיים הם כמו חפיסת שוקולד, לעולם לא תדע מה מחכה לך בפנים" באדיבות פורסט גאמפ. לעומתו, ושוב, מדובר בדיון תיאורטי בלבד עם אחוזי טעות סטטיסטית שרוב מומחי הסטטיסטיקה יגדירו כטרגית וכקלינית ללא אפשרות להחייאה, אותו אלמוני חובב שוקולד פרה קלאסי, הוא אדם הנזהר מסטייה נורמטיבית, מהליכה מעבר לגבולות מוכרים, מוגדרים וברורים. הוא תמיד יעדיף את המוכר והשגרתי, ויתמכר לטעם אחד של שוקולד ולא יתפתה לטעימות אסורות, גם אם מפתות, בסוגי שוקולד אחרים, אולי חדשים יותר, אולי קורצים יותר אך בטח לא מוכרים יותר ובטוחים יותר. חובב שוקולד טהור, קלאסי, הוא אדם המתנהל עקב בצד אגודל, לא לוקח סיכונים מיותרים ובטח גם אין לו אוברדראפט קיצוני מדי, כי אחרת הוא ייאלץ לשנות דרכי התנהלות והתנהגות, דבר שמקביל ממש למעבר לאכילת שוקולד מריר, דבר שלא יעלה על הדעת, הרי. משפט מפתח המתאים לאלמוני היקר הזה ראוי שיהיה "כלום לא עצוב, הכל כרגיל, כלום לא קורה פה.." במילותיו של אביתר בנאי הנפלא.

שוקולד הוא מתכון לחיים מתוקים ונפלאים ולא משנה איזה סוג שוקולד מועדף על כל אחד מאיתנו, בסופו של דבר, בסופה של כל קוביית שוקולד, יש מתיקות שמאפשרת אופטימיות ותקווה.