דיאטה ממחר: תופעת הדחיינות

מי לא מכיר את הססמא " אני מתחיל   דיאטה ממחר"? הרי כולנו אומרים לעצמנו שכדאי לנו לאכול פחות, לשמור על הגזרה ועל הבריאות, ובכל זאת דוחים את הדיאטה למחר. יש כאלו שהמחר אצלהם מגיע באמת, אבל רבים מאיתנו דוחים את הדיאטה ולא מתפנים אף פעם להתחיל אותה.

התופעה הזאת של דחיית הדיאטה למחר היא ביטוי ברור לתופעת הדחיינות. דחיינות היא סגנון התמודדות נמנע, המאפשר לנו לא להתמודד עם הדברים שמציקים לנו. הדיאטה ממחר, ההתכוננות למבחן חשוב תהיה מחר, חיפוש עבודה מתאימה לנו נתחיל מחר וכן הלאה. ברוב התחומים החשובים   בחיים אנחנו נדרשים לקבל החלטות לא פשוטות. ברוה המקרים ההחלטות הן יומיומיות, ודחיינות כרונית עלולה לגרום לנו להתמודדות לא טובה על החיים.

ארווין יאלום בספרו "פסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית" טוען כי סגנון התמודדות דחיינות הוא מנגנון הגנה שאמור לגונן עלינו מפני התמודדויות שמעוררות בנו חרדה. לטענתו, החרדה הבסיסית ביותר היא החרדה מפני המוות. לפי ההגיון הזה, הדחיינות משרתת את הצורך שלנו מלא לקחת אחריות על דברים, ולא לחשוב על המחר, ומה שהמחר מביא איתו- מוות בלתי נמנע של כל דבר שחי.

במקרים של דחיינות כרונית רצוי להתייעץ עם מטפל נפשי בתחום של פסיכולוגיית הקיום במידה ורוצים להבין את התופעה. עם זאת, נמצא כי פיתרון יחסית מהיר (אם כי בעל פחות תובנה) לדחיינות הוא דווקא הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי, שמאלץ את המטופל להתמודד עם הדחיינות באמצעות עשייה. הטיפול הקוגניטיבי ההתנהגותי גורם למטופלים לקחת אחריות מיידית על חייהם, אם כי האחריות היא מעט מזוייפת, שהרי היא בתיווכו של מטפל כריזמטי שמורה למטופל לקחת אחריות על חייו. לעומת כך, טיפול קיומי יסייע למטופל לקחת אחריות על חייו בעצמו.