שנה מעוברת, הלוח העברי ומעלותיו

מבט מיוחד ומרתק לפרשת-השבוע, לפי מדרשי חז"ל, הקבלה והחסידות

לאור תורת חב"ד

מאת

הרב יוסף קרסיק שליח הרבי ורב אזורי בת חפר - עמק חפר

שנה מעוברת, עם שני חודשי אדר ממקדת את עיוננו השבועי ב"לוח העיברי" ומעלותיו:

המצווה הראשונה בתורה עוסקת ב"לוח העברי" - לקבוע את תאריכי השנה, מנין ימי החודש ומנין חודשי השנה לפי מהלך הירח והשמש.

יש עמים ואומות המחשבים וקובעים את הלוח רק לפי מהלך השמש, ויש המחשבים רק לפי מהלך הירח, ואילו לעם ישראל לוח מיוחד המחושב גם לפי השמש וגם לפי הירח.

הלוח שלנו הוא "הלוח המושלם", המבוסס על שני המאורות השמש והירח, ואילו שאר עמי העולם למדו וקבלו מאתנו רק מחצית: עמי המזרח (המוסלמים ועוד) למדו מאתנו את חישוב הלוח רק לפי הירח, ועמי המערב (הנוצרים ועוד) למדו מאתנו את חישוב הלוח רק לפי השמש.

[יש מציינים שגם החלוקה הגיאוגרפית של העולם מתאימה לדבר: ב"מרכז העולם", ארץ ישראל, מחשבים לפי השמש והירח, ומזרחית לארץ ישראל קיימים אומות המחשבות לפי הירח ומערבית לארץ קיימים אומות המחשבות לפי השמש].

בהזדמנות מיוחדת לימד הרבי איך מצווה זו - שישראל קובעים חודשים לפי השמש והירח - אף שפרטי הלכותיה ודקדוקיה אינם ברורים וידועים לכלל הציבור, משקפת את האמונה הצרופה של היהודי בהקב"ה, ושהעולם כולו מונהג בידיו ואין עוד מלבדו.

אין קביעות הלוח ענין סתמי ומקרי, צורת קביעת הלוח, לפי הירח או לפי השמש או לפי שניהם, משקפת ומבטאת בתת-המודע את אופי הנהגתו ואמונתו של האדם בבורא ובמזלות.

שני חודשי אדר בשנה זו, שנה מעוברת, אדר ראשון ואדר שני - סיבת הדבר: כדי להתאים את החגים והמועדים לתקופות השנה. שחג הפסח יחול תמיד באביב, וחגי תשרי יחולו תמיד בסתיו וכדומה.

הירח סובב את כדור הארץ במשך 29.5 יום. לכן חודשי השנה העבריים, חודש אחד בן 29 יום וחודש אחד בן 30 יום, שכך במשך שני חודשים 59 יום, כמנין הימים שהירח סובב את כדור הארץ שני סיבובים.

השמש סובבת את כדור הארץ במשך 365 יום, וזו היא "שנת השמש", הנמשכת 365 יום.

בשנת הירח - 354 יום (שנה כוללת שנים עשר חודשים, ששה חודשים בני 30 יום וששה חודשים בני 29 יום), והיות שבשנת שמש 365 יום, לכן, בתום שנה עברית חסרים 11 ימים (11=354-365), שהם גורמים לשיבוש ואי-התאמה בין חודשי השנה לעונות השנה.

במצב המקורי חודש תשרי חל בסתיו וחודש ניסן חל באביב, אבל היות שבשנה העברית חסרים 11 ימים משנת השמש – הרי נוצרת נסיגה, והתאריכים יזוזו אחורה, חודש ניסן יחול בחורף ותשרי בקיץ וכן הלאה.

לדוגמא: חג הפסח חל השנה ביום 19 לאפריל ובשנה הבאה הוא יחול 11 יום קודם - ביום 7 לאפריל ובשנה שלאחריה הוא יחול  ב-26 למרץ וכן הלאה מידי שנה הוא יהיה 11 יום אחורה ביחס ללוח השמש, כך במשך מספר שנים במקום שחג הפסח יחול באביב הוא יחול בחורף [כפי שאצל המוסלמים להבדיל, החודשים נקבעים לפי הירח וכך החודשים זזים אחורה. לדוגמא "חודש הרמאדן", השנה חל בסתיו ובעוד כמה שנים יחול בקיץ].

לכן מידי שנתיים או שלוש מוסיפים עוד חודש - חודש אדר נוסף - וכך במרוצת השנים (מחזור שלם של 19 שנה) נוצרת התאמה מדוייקת של הלוח העיברי לעונות השנה. ותמיד חודש ניסן חל באביב וחודש תשרי חל בסתיו.

השמש היא מקור אנרגיה וחום והיא המפיצה את אורה למרחבי הייקום. הירח אינו בעל אור וחום עצמי משלו, והאור שהוא מקרין על כדור הארץ הוא רק "מחזיר אור" מקרני כדור השמש המאירים על הירח ומהם חוזר האור ומקרין ומאיר על כדור הארץ.

השמש מסמלת את המקור, העוצמה והכוח. והירח מסמל את הכלי הריק המקבל את ההשפעה מן הנותן.

לכן, השמש מסמלת את הבורא הנותן, ואילו הירח מסמל את הנבראים המקבלים.

מדורי דורות עסקו בני האדם בחקר אסטרולוגיה ומזלות, ומימות עולם עמדו אסטרולוגים וחוזי-כוכבים שחזו וניבאו את שיתחרש בעתיד והיו בני-אדם רבים, בהם גדולי עולם ומנהיגי מעצמות תבל שהאמינו בדברים וניהלו וכלכלו את אורחות חייהם בהתאמה למזלות.

האם יש אמת בדברים? האם יש משהו במזלות? האם לדעת התורה הדבר מותר?

לא אחת מוזכרים בחז"ל מזלות והשפעותיהם, כי באמת ההשפעה האלוקית לבריאה, להוות ולהחיות את העולם וברואיו עוברת מן כוח המהווה דרך "צינורות שפע" הקרויים מזלות, שדרכם עובר השפע ליקום.

יש הטועים טעות מוחלטת וחושבים שהמזל הוא "מקור" ההשפעה ואינם יודעים שהוא רק "צינור" להעברת ההשפעה. יש היודעים את האמת שהמזל הוא רק צינור להעברת ההשפעה, אך הם טועים לחשוב שביד הצינור היכולת להחליט באיזו כמות ומידה תינתן ההשפעה לנבראים.

אך לא זה ולא זה אמת: אין המזל מקור ההשפעה, ואין המזל יכול להחליט למי וכמה השפעה תינתן, הוא רק צינור גולמי המעביר והוא חסר עצמאות מוחלטת. 

אין הצנור מחליט מה מידת הלחץ וכמות הזרימה שתעבור דרכו, ואף אינו מחליט מה יעבור דרכו יין, או מים וכדומה, אלא מקור ההשפעה המזרים בצינור הוא המחליט מה יזרום בצינור השפע.

מובן אפוא שהתודה והברכה היא אך ורק למקור האנרגיה ולא לצינור.

הדבר דומה לפועל העובד לפרנסתו ובסוף החודש כשבעל-הבית מעביר לפועל את שכרו דרך הבנק, הרי אין הפועל יודה למנהל הבנק על השכר, שהרי אינו אלא צינור העברה, אלא רק לבעל הבית שנתן לו את השכר.

[למרות שמצווים להודות לשליח ("חמרא למרא טיבותיה לשקייה"), הרי זה רק כאשר השליח בעל דעות וכוונות עצמאיות והוא בוחר להיות שליח, ומה גם שברצונו למנוע את המעבר; ואילו בעניננו השליח (הצנור) חסר דעה והחלטה, ואינו בעל יכולת ליצור סתימה בהשפעה ובהערת השפע הרוחני].

היהודי מכיר באמת הטהורה שכל העולם ואשר מתרחש בו, גם המעשה הקל והזעיר, ואפילו מחשבה קלה - הכל מאת ה' ואין שום דבר שאינו מאתו יתברך!

לכן למרות שעצם מושג המזלות נכון ואמיתי, שההשפעה לעולם עוברת דרך צינור המזלות, אין לחשב על פיהם, שכן אין הם בעלי יכולת החלטה, הכל מאתו יתברך, וברצותו נוצרת השפעה מרובה מרובה וברצותו ההשפעה נעצרת, ברצותו משתנה המזל וההשפעה האלוקית מה' אל הנברא עוברת דרך מזל זה, וברצותו הוא מעביר את ההשפעה ממזל זה למזל אחר.

לכן הלוח העברי הקובע את הימים לפי השמש והירח מסמל ענין גדול באמונה בה':

היהודי מבטא בכך שכל אשר בעולם, הן בעולמו הרוחני והן בעולמו הגשמי – הכל מאתו יתברך:

כשם שהירח אין לו מעצמו ולוּ מעט אור, כל אורו וזיוו הוא רק מהשמש, כך היהודי מסמל שאין לו מעצמו מאומה, כל מעשיו ופעולותיו בעולם - אינם מכוחו ומהצלחותיו אלא אך ורק מה'. הוא כמו ירח הניזון כולו מאור השמש.

קביעת הלוח לפי השמש שהיא מקור האור, מסמלת את המחשבה המסולפת והמוטעית שכאילו המזל הוא מקור הכוח וכאילו האדם עצמו הוא מקור ההחלטה והכוח.

קביעת הלוח לפי הירח, הוא המעביר את האור מהשמש, מסמלת מחד ידיעה שהמזל אינו המקור הוא רק צינור מעביר, אך עצם הקביעה לפי המזל מייחסת לו כוחות עצמאיים ומחשבה שיש לו יכולת תימרון ושינוי, למרות שהוא בסך-הכל צינור להעביר השפעה ואין לו מעצמו שום יכולת החלטה איך ולמי להשפיע ולתת.

היהודי מאמין בבורא בצורה ומוחלטת ומאמין שהמזל הוא רק צינור להעברת השפע ואין בו כדי להגיד ולהחליט על מהות השפע. לכן הוא קובע את הלוח לפי הירח והוא מתאים אותו לפי השמש, לידע שהירח והמזל הכל תלוי בה'.

מצווה מיוחדת היא קביעת הלוח העברי ואין דומה לה במצוות אחרות:

בשאר המצוות נצטוונו לקיים את המצווה ואין אנו מצווים לחשב את כמות ושיעור המצווה [לדוגמא היהודי מצוּוה לעשות קידוש בליל שבת אבל לא מוטלת עליו מצווה לשער כמה שיעור שתית היין שהוא חייב לשתות, זה נמסר והתגלה על-ידי חז"ל מתוך התורה. היהודי מצוּוה לאכול להניח תפילין מידי בוקר, אבל אין מוטלת עליו המצווה לחשב ולהעריך מה צבע התפילין ומה עובי הרצועות וכדומה – הכל נמסר וניתן לו ממשה רבינו];

אבל במצוות קידוש החודש נצטווינו לחשב ולשער כמה ימים יש בחודש ומתי יחול ראש חודש [ואיננו מצוּוים רק לציין את ראש החודש בהקרבת קורבנות]. חישוב הימים וקביעת הלוח העברי, החודשים והשנים – היא מצווה מן התורה.

כי מיוחדת היא מצוות קידוש החודש בכך שעצם החישוב הוא מצווה. בחישוב מהלך הירח והשמש היהודי מתבונן ומכיר ב"מי שאמר והיה העולם", שהעולם כולו הוא בבחינת ירח שאין לו מעצמו שום אור, וכל אשר בו הוא רק מה שהשמש - כלומר בנמשל הכוונה להקב"ה -מאיר ונותן לו.

בשולי הדברים יש להעיר לעצם ענין השימוש בתאריך הלועזי, הדבר נידון בכמה ספרים האם הדבר מותר או אסור (גם בשל היותו זכרון לאותו האיש ימש"ו), ולמעשה מצינו בספרים של גדולי ישראל, וגם במכתבי הרבי – הזכרת תאריכים לועזיים, ומכאן שאין הדבר אסור.

שמעתי פעם מהראשון לציון, הרב מרדכי אליהו זצ"ל, המלצה שכשכותבים תאריך לועזי לא לכתוב את תאריך השנה בשלימות (2011) המציין את התאריך לאותו האיש ימש"ו, אלא רק תאריך מקוצר (11), שבכך אין מזכירים את השנה של אותו האיש.

ויהי רצון שנזכה במהרה בימינו לביאת משיח צדקינו "ואשיבה שופטיך כבראשונה", ותקום הסנהדרין הגדולה בירושלים עיר הקודש, ושם יקבעו מחדש לפי הראי'ה את מולד הלבנה, ושם יחשבו את קיבעות החודשים ואת חודשי העיבור, במהרה בימינו בקרוב ממש.

לקבלת המייל ישירות ולתגובות והערות-הארות שיתקבלו בשמחה, למייל: ryk613@gmail.com