|
ההתיחסות לציור-תמונה מתחילה בחשיבותה בגודל-הגדולות באולמות גדולים וציבוריים והקטנות המיניאטורות בעקר בבתים פרטיים.העבודות הגדולות- שהביאו "סיפור" מתאים לרוח התקופה, או לאוירה מיוחדת המוצגת-שמו את הדגש בבחירת הצייר לחלוקת השטח ומיקום הדמויות.דמות הממריאה כלפי מעלה, למשל- תסמל הבעה רוחנית ולחילופין, דמות שבתחתית התמונה תסמל משהו בתחום הדכאון. תפקיד מיוחד לדמות הפונה משמאל לימין-והיא מזדהה עם קריאת הכתב,אומרת לצופה ל"קרוא" את התמונה כמו סיפור בספר.
בתקופות מסוימות נבנתה התמונה בחלוקה מיוחדת של חלל התמונה, לרוב בשלושה חלקים-התחתון שהוא הקידמי, המרכז והעליון-כסמל ההתעלות.הציור נתפש כדו-מימדי, אך היו אמנים שעבדו על יצירת האפקט של תלת-מימד-הופיעו בסתירה למשטח הישר, נתנו את ההרגשה של פיסול.בפועל-הפסל יכול לנוע סביב החומר הפיסולי-לחזור ולתקן-לעומתו הצייר שרוצה לתת תחושה תלת מימדית, חייב ליצור תוך חשיבה מופשטת ולא מתוך היכרות מוחשית.
בהקשר לזה יש נגיעה לפרספקטיבה,האומרת שקוים מקבילים הולכים ומתכנסים לתוך נקודה -וזה כמובן דרך הראיה שלנו,עצמים שמתרחקים הולכים ונעשים קטנים. ברור שזו אשליה אופטית-המקובלת עלינו -ההסכמה הזו מאפשרת לנו להעלות בציור עצמים תלת-מימדים על משטחים ישרים.
ציירים אחרים, בתקופות מאוחרות, הרשו לעצמם להתעלם מנוקשות הפרספקטיבה ולהכניס תוכן אחר תוך שבירת המוסכמות, בעוד שהציור האירופאי בעבר הביא את תוכן היצירה תוך התחשבות רבה לחלוקת החלל, הצבע,ופרספקטיבה.בתוספת להבנת הציור יש לבדוק את גודל הדמויות והעצמים והנפח שלהם.יש בזה חשיבות והרגשה שלנפח מסוים יש גם משקל-או גם להרגשת תלת מימדית.
בחינה נוספת של הציור היא ההתיחסות לקו-או בחירת הצייר להניח משטחים המתמזגים אחד בתוך השני-מופשטים, בעזרתם ימשוך אותנו הצייר להסתכל -ימינה, שמאלה, למטה או למעלה, צמוד לכח המשיכה של כדור הארץ או נפילה וחוסר יציבות. אמנים רבים, נוהגים להביא את הנושא כתנועה-או בעצם אשליה פסיכולוגית של תזוזה בתוך הציור.במקביל נודעת חשיבות רבה לאור המשתקף מהדמויות המצוירות. כאן אפשר להבחין בין קבוצות אמנים בתקופות שונות.ידועים האימפרסיוניסטים שיצאו מהסטודיו לצייר בנוף ובטבע -תוך ניצול מכסימלי של אפקט האור והשלכתו על הציור.במקומות ובתקופות אחרות - השתמשו באפקט האור בויטרזים של הכנסיות, ההשתברות פנימה לחלל הכנסיה ויצירת משמעות של אור אלוהי.
אך חשוב להדגיש -כי ראשון במעלה הוא הצבע ! כל ציור עומד לבחינה בהתיחסות לזה, בחירת הגוונים, נתנה את ההרגשה של הלך הרוח, השימוש ובחירה בין צבעים משלימים ומנוגדים והחיבור ביניהם, צבעים שטוחים, או בעלי חמריות ומסה, צבעים רוויי אור, או שצוירו בסטודיו חשוך [בעקר בארצות צפוניות וקרות], בציורים אלו תיהיה מורגשת הקדרות. ציירי המופשט לעומתם לא ראו עצמם מחוייבים לכללי הבאת הציור כמציאות, אצלם מורגש הדגש על תנועה וחלל. מה שבעיני רוב האוכלסיה מתקבלים כבלתי אמינים.תוך בחינת המגמות-מכירים בתופעות של ציורים אימפולסיבים ומנגד גם תופעות של ציור מסודר ומאורגן.
לסיכום-מטרתו של מאמר זה היה לגעת באפס קצהו של הכרת השפה וסגנון בציור, בהבנה ראשונית ועדיין בלתי נוגעת בעומק הרבדים- ולא נגיעה היסטורית של בחינת הניסיונות, המגמות בזרמים השונים ובתקופות שונות. |