מחסום אפידרמאלי

שלהי המאה ה 20 היו שנים דרמטיות ורבות חשיבות בתחום הדרמו קוסמטולוגיה. תחום רפואת העור והקוסמטיקה השתלבו להם יחדיו וחלה התקדמות אדירה בהבנת מבנה ותפקוד העור, כאשר דגש רב הושם בחקר והבנת התפקיד המורפולוגי של המחסום האפידרמאלי

מחסום אפידרמאל׳ הינו מושג רחב יריעה והגדרתו העיקרית הינה מחסום בררני בין הסביבה החיצונית לבין הסביבה הפנימית של הגוף. החלק העיקרי של המחסום האפידרמאלי הינו שכבת הקרנית.

היה ברור וידוע כי האפידרמיס הינו החלק העיקרי האחראי על שמירת המים בעור וכי תקלה במחסום האפידמאלי גורמת לאובדן מים והתייבשות העור ומכאן החשיבות הרבה להבנת המבנה והתפקוד של המחסום האפידרמאלי.

התפיסה הרווחת הייתה שמאחר ולפידים של סבום הינם המרכיב העיקרי של המחסום האפידרמאלי סביר להניח כי הרכבם ותפקודם צריך להיות זהה להרכב למבנה ולתפקוד של הלפידים האפידרמאליים. ד"ר קליגמן בדק במיקרוסקופ אלקטרוני את שכבת הקרנית וגילה להפתעתו כי למולקולות הלפידים האפידרמליים מבנה מיוחד שלא היה ידוע עד כה והם שונים מלפידים של סבום הנוצרים בדרמה. הלפידים האפידרמליים היו מסודרים בסטרוקטורות שטוחות (למלריות) ולא בצורה האופיינית ללפידים של הסבום  הנוצרים בדרמה שצורתם עגולה כמעין טיפה.

הסיבה למבנה שטוח ולא עגול נעוצה בכך שמבנה שטוח אוטם טוב יותר  ומונע אובדן מים בצורה  יעילה יותר ממבנה מעגלי מאחר ואין רווח שנוצר בין

המולקולות. מחסום אפידרמלי אינו אטום לחלוטין וניתן להבחין בין קבוצות ליפידים השונות במבנה המרחבי והכימי שלהן. ישנם ליפידים המסודרים בקבוצות המחוברות ביניהן על ידי קשרים כימיים וקבוצה זו מאופיינת במבנה מוצק אמורפי, אלו הם ליפידים רווים עם שרשראות של חומצות שומניות קצרות והם משמשים כמחסום מוחלט להידרוטציה ומעבר חומרים נוזליים. קבוצה אחרת של ליפידים מאופיינת בתכונות נוזליות אמורפיות בגלל שהליפידים אינם מסודרים ובנויים משרשראות של חומצות שומניות בלתי רוויות וארוכות. ליפידים אלו מאפשרים כניסה של חומרים נוזליים המומסים בתוך מים דרך שכבת הקרנית. מה שמחבר בין קבוצות הליפידים השונות הוא חומר בשם 0 אצטיל סרמיד המורכב מכוהל ספינגוזין וחומצה שומנית בשם חומצה לינולית או לינולנית (אומגה 3 ואומגה 6). אלה הן חומצות שומניות הכרחיות שהגוף אינו יודע ליצרן באופן עצמאי. אצטיל סרמידים אחראים לחיבור בין קבוצות הליפידים השונות ובעטיין נוצרות הסטרוקטורות הלמינריות וזהו מחסום אפידרמלי תקין. ללא חומצה לינולית נגרמת תקלה בהתארגנות גרנולות למילריות. חוסר של חומצה לינולית או החלפתה בחומצה אחרת לדוגמה חומצה אולאינית, שמיוצרת על ידי הגוף, עלולה לגרום לשינוי בסדר הליפידים, דבר שיגרום להרס המחסום האפידרמלי, איבוד מים, עור מיובש מגורה ומחוספס.

בשנת 1987 Wertz ערך ניסוי בו הוכח שללא חומצה לינולית חלה תקלה בהתארגנות גרנולות למילריות. לפידים אפידרמאליים נוצרים בגרנולות בהירות של השכבה הגרגרית של האפידרמיס. כלומר, התברר כי אין זהות בין ההרכב הכימי והמבנה של לפידים אפידרמאליים לבין לפידים של סבום הנוצרים בדרמה. ד"ר קליגמן גילה גם, שאם חל שינוי בהרכב שומן העור הנוצר בבלוטות הסבום, כפי שקורה במצב של אקנה, גורם הדבר לשינוי פתולוגי בהרכב הכימי של הלפידים האפידרמאליים וכתוצאה מכך גורם להרס מחסום אפידרמאלי והתפתחות מצבים פתולוגיים בעור. התפתחות מכשירי מדידה ופיתוח שיטות ביו פיזיות וביו כימיות ברפואה בתחילת שנות ה 90 כללו בדיקות כרומטוגרפיה וספקטרוסקופיה שאפשרו זיהוי הרכב ליפידים וראייתם. התברר כאמור, שליפדים אפידרמאלים שממלאים את הרווח הבין תאי מאורגנים ב 2 שכבות בדומה לממברנה של תאים חיים.

השכבות נבנות האחת על השנייה ונוצרים מבנים רב שכבתיים. הרס המחסום האפידרמאלי יכול להתחרש בקלות בכל טיפול קוסמטי או בשימוש בחומרים קוסמטיים לא מתאימים בעיקר כאשר השימוש הינו לטווח ארוך חידוש ובנייתו של המחסום האפידרמאלי תלויה במצב בריאותו של העור ובנוכחותם של חומרים חיוניים הדרושים לבניה ולהתארגנות הלפידים. התחדשות טבעית של מחסום אפידרמלי בשיעור של 60% מתרחשת תוך 12 שעות ותיקון מלא אורך 72 שעות.

לאחר גילויים אלו, התבררו אף מנגנוני חדירת החומרים דרך הקרנית לשכבות עמוקות יותר. חדירה של חומרים על בסיס שומני טובה יותר מחומרים על בסיס מימ״ וכמו כן מולקולות קטנות של חומר הינן בעלות פוטנציאל חדירה טוב יותר ממולקולות גדולות ולכן מולקות ארוכות כגון חלבונים פוליסכרידים , סילקונים וכו' נשארים על פני העור ולא חודרים. חדירת מולקולות על בסיס מימ״ אפשרית אף היא אך קצב הפעפוע של מולקות הידרופיליות (אוהבות מים) איטי יותר ממולקולות ליפופיליות (מולקולות שומניות). מולקולות שומניות חודרות לעור ישירות דרך הליפידם של העור שאיתן הן באות במגע ואילו המולקולות על בסיס מים חודרות לעור דרך תעלות מיוחדות בשכבת הקרנית. בשכבת הקרנית יש מים ותקינות המחסום האפידרמאלי תלויה גם בכמות המים בשכבת הקרנית. זהו נתון עיקרי המראה לנו את שלמות המחסום האפידרמאלי מאחר והוא מודד את מהירות איבוד המים מפני העור. עליה ב TEWL מעידה על אי תקינות של מחסום אפידרמלי וחוסר חומצות שומניות חופשיות (לינולית, לינולנית).

גילויים נוספים שהתגלו בעקבות חקירת הנושא היו כי

יש קשר ישיר בין מצב שכבת הקרנית והמחסום האפידרמאלי לבין חלוקת התאים בשכבה הבזאלית. התברר כי נשירת תאים בשכבת הקרנית מעודדת חלוקת תאים בשכבה הבזאלית ויצירת תאי עור חדשים.

אם כן המסקנה הברורה ממחקריו של ד"ר אלברט קליגמן הינה כי הגדרתה של שכבת הקרנית כתאים מתים רחוקה מן האמת. שכבת הקרנית הינה חלק עיקרי של האפידרמיס ובה תלויה חדירה דו כיוונית תקינה של חומרים. לשכבת הקרנית תכונות ליפופיליות והידרופיליות והיא מאפשרת חדירת חומרים על בסיס שומני או מימי ברמות שונות. לשכבת הקרנית תפקידים חשובים בהתחדשות תאי העור, בשמירה על מחסום אפידרמאלי תקין ובשמירת לחות העור ובריאותו. לאחר גילויו של ד"ר קליגמן הוגדרה שכבת הקרנית מחדש והיא מוגדרת כיום כמבנה רב- אירגוני עם משקל גדול של ליפידים מיוחדים הנקראים ספינגוליפידים.

איכות וכמות הליפידים האפידר־ מליים היא שקובעת אם המחסום האפידרמלי תקין או פגום.

הכותבת, מרינה אומנסקי, מומחית בביוכימיה, ומרצה בכירה בתחום אנטומיה פיזיולוגיה וביוכימיה של העור. חלוצת תחום הקורנאולוגיה והקורנאותרפיה בישראל על פי תאוריית ד״ר אלברט גליקמן.