|
האמת הנאצלה השנייה, סמודיה: ההתעוררות של הדוקהה – מקור הדוקהה.
מהו מקור הסבל בעולם?
"הצמא" - התאווה האנוכית, החמדנות, ההשתוקקות שבאה לידי ביטוי בדרכים שונות והיאחזות בה, שהן המקור לכל צורות הסבל ותפיסת ההמשכיות של החיים. במרכזו של צמא זה ניצב הרעיון השגוי של "האני" שהוא תולדת הידיעה השגויה.
כדי להבין לעומק – מבחינה פילוסופית, את האמת הנאצלה השנייה עלינו לקבל מושג כלשהו על תאוריית הקרמה והלידה מחדש. יש ארבעה יסודות מזינים ההכרחיים לקיומם ולהמשכיותם של כל היצורים החיים: 1, מזון חומרי רגיל. 2. מגע של איברי החישה שלנו (כולל התודעה) עם העולם החיצון. 3. הכרה, 4. רצייה או רצון מנ טלי . מבין ארבעתם, האחרון שבהם – רצייה מנ טלי ת – הוא הרצון לחיות, להתקיים, לשוב ולחיות, להמשיך, להיות עוד ועוד. הוא זה היוצר את שורש הקיום וההמשכיות, שואף להתקדם באמצעות פעולות טובות או רעות. ראינו קודם שרצון הוא קרמה, רצייה מנ טלי ת. זוהי אחת הנקודות המהותיות והחשובות ביותר בתורת הבודהה מכוון שעלינו לזכור באופן ברור שהסיבה, הזרע שממנו צומחת הדוקהה טמון בתוך הדוקהה עצמה ועלינו לזכור באותה מידה שהזרע שממנו צומחת הפסקת הדוקהה נמצא אף הוא בתוך הדוקהה עצמה ולא מחוץ לה, כלומר: "כל מה שטבעו להתעורר טבעו גם לחדול".
לצמא, לרצון, לקרמה, בין אם הם טובים או רעים, יש כוח להפיק רק דבר אחד בלבד: הכוח להמשיך – בכיוון טוב או רע בין אם הכיוון הוא טוב או רע, הוא עדיין יחסי ומתקיים אך ורק בתוך מעגל ההמשכיות (סמסארה).
אין לבלבל את תורת הקרמה עם מה שמכונה צדק מוסרי או שכר ועונש. רעיון הצדק המוסרי או השכר ועונש צומחים מהתפיסה של ישות-על או אלוהים שהוא שופט, יוצר חוק, והוא המחליט מה צודק או לא. המונח "צדק" הוא מונח רב משמעי ומסוכן, ובשמו נעשו יותר עוולות לאנושות מאשר טוב. תאוריית הקרמה, לעומתו, היא תאורייה של סיבה ותוצאה, של פעולה ותגובה: זה חוק טבע, שאין לא דבר וחצי דבר עם רעיון הצדק או השכר והעונש. כל פעולה רצונית מולידה את השפעותיה ותוצאותיה. מה שקשה להבין הוא שעל פי תאוריית הקרמה, תוצאותיה של פעולה רצונית ממשיכות לידי ביטוי גם בחיים שאחרי המוות. וכאן עלינו להבין מהו המוות לפי הבודהיזם.
קודם לכן ראינו שיצור חי אינו אלא צירוף של אנרגיות או כוחות פיסיים ומנ טלי ים. מה שאנו מגדירים כמוות הוא אי-תפקוד מוחלט של הגוף הפיסי. האם כל אותם כוחות או אנרגיות נעצרים לגמרי עם הפסקת תפקודו של הגוף? הבודהיזם אומר שלא. רצון, רצייה, השתוקקות, צמא להתקיים, להמשיך, להיות עוד ועוד הם כוחות עצומים שמניעים חיים שלמים, קיום שלם, כוח שמזיז את העולם כולו. זהו הכוח הגדול ביותר, האנרגיה האדירה ביותר בעולם. על פי הבודהיזם, אין כוח זה חדל לפעול עם הפסקת תפקודו של הגוף, אינו עוצר עם מותו: הוא ממשיך לבטא את עצמו בצורה אחרת ויוצר קיום מחדש, שנקרא לידה מחדש.
מכיוון שאין כל מהות קבועה ובלתי משתנה, דבר אינו עובר מרגע אחד לבא אחריו, באותה צורה מובן מאליו, ששום דבר קבוע ובלתי משתנה אינו יכול לעבור או להתגלגל מהחיים האלו לחיים הבאים.
רגע המחשבה האחרון של חיים אלו מתנה את רגע המחשבה הראשון שמכונה החיים הבאים, שלמעשה הם המשכה של אותה שרשרת. גם במהלך החיים האלה רגע מחשבה אחד מתנה את רגע המחשבה הבא אחריו. כל עוד קיים ה"צמא" הזה להיות ולהתקיים, גם מעגל ההמשכיות (סמסארה) ממשיך להתקיים. הוא יכול להיעצר, רק כשהכוח שמניע את אותו צמא, נקטע באמצעות החכמה הרואה את המציאות, את האמת, את הנירוונה.
בהמשך: האמת הנאצלה השלישית. נירודהה: הפסקת הדוקהה.
ביבליוגרפיה: ואלפולה ראהולה, "מה שלימד הבודהה", הוצאת כתר, 2004
אורן נוטוביץ
טיפול זוגי |