|
הקדמה: הבנת התהליכים הפנימיים והחיצוניים של אישיותנו - ממה אנו מורכבים? איך אנו פועלים? מי אנחנו? יכולה לתת אור רב והבנה בצעדים הראשונים שלנו ממעבר מחיי סבל ומצוקות לחיים מלאי אושר ושמחה. תורת הבודהה מנסה להסביר לנו איך ניתן לעשות זאת, לרכוש את החוכמה ולמצוא את הדרך הנכונה לנו לחיים טובים יותר, לנו ולסביבתנו.
לב ליבה של תורת הבודהה שוכן בארבע אמיתות נאצלות שאם נבין אותן נוכל להבין את כל תורת הבודהה: את הדרך לחיים ללא סבל – הדרך אל האושר, הרגיעה, השקט, והאהבה, ואלו האמיתות:
דוקהה , הסבל – כל סוגי הסבל בעולם.
סמודיה , הסיבה או המקור של הדוקהה,
נירודהה , חידלון הדוקהה,
מגה , הדרך המובילה לכיבויה ולהפסקתה של הדוקהה.
שלב א': האמת הראשונה: הדוקהה
את המושג" דוקהה" ניתן לראות בשלושה היבטים:
דוקהה כסבל רגיל - לידה, זקנה, חולי, מוות, כאב, מצבים לא נעימים..סבל פיזי ומנ טלי .
דוקהה כתולדה של שינוי - רגעים של אושר ושמחה אינם קבועים, כמו כל דבר בר-שינוי. כאשר הם משתנים נוצר כאב, סבל ועצב.
דוקהה כמצבים מותנים . ההיבט הפילוסופי של האמת הנאצלה הראשונה הדורש הסבר אנליטי של מה שנחשב בעינינו כ: "הוויה", "אינדיבידואל" או "אני".
על פי הפילוסופיה הבודהיסטית, מה שאנו מכנים כ: "הוויה", אינדיבידואל" או "אני" הוא בסך הכל צירוף או שילוב משתנה תדיר של אנרגיות או כוחות פיסיקליים ומנ טלי ים, שאותם ניתן לחלק לחמש קבוצות או חמישה מצרפים (פנצ'קהנדהה):
מצרף ראשון הוא: "החומר" – ממנו אנו עשויים, ארבעת היסודות: מוצקות, נוזליות, חום ותנועה. נגזרותיהם של היסודות כולל את חמשת אברי החישה שלנו: העין-ראיה, האוזן-שמיעה, האף-ריח, הלשון –טעם, הגוף-מגע, כולל מחשבות או רעיונות ומושגים שהם אוביקטים השייכים לתחום התודעה (ניתן לקרוא להם: "החוש השישי").
מצרף שני הוא: התחושות. כל עולם התחושות שלנו שאותן אנו חווים דרך החושים עם העולם החיצוני. כל התחושות הפיסיות והמנ טלי ות נכללות בקבוצה זו.
המצרף השלישי הוא מצרף התפיסות. כמו התחושות, גם התפיסות נחלקות לשישה סוגים, ומתייחסות לששת אברי החישה (כולל החוש השישי) הפנימיים ולששת המושאים החיצוניים המקבילים להם. התפיסות נוצרות דרך המגע של ששת אברי החישה עם העולם החיצוני. התפיסות הן שמזהות מושאים פיסיים או מנ טלי ים. איך אני "תופס" את עצמי או את העולם החיצון לי.
המצרף הרביעי הוא מצרף "התבניות המנ טלי ות". בקבוצה זו נכללות כל הפעילויות הרצוניות, הרעות והטובות, מה שמוכר לנו במילה: "קרמה" – רצייה: הרצון שלנו. הרצייה היא מבנה מנ טלי , פעילות מנ טלי ת. תפקידה להוביל את התודעה לתחום הפעילויות הטובות, הרעות או הניטרליות.
כמו התחושות והתפיסות, גם הרצייה נחלקת לשישה סוגים, הקשורים לאברי החישה הפנימיים שלנו ולששת המושאים (פיסיים ומנ טלי ים) החיצוניים המקבילים להם. תחושות ותפיסות אינן פעולות רצוניות, אין הן יוצרות השפעות קרמיות. רק פעולות רצוניות כמו: קשב, רצון, נחישות, ביטחון, ריכוז, חכמה, אנרגיה, תשוקה, דחייה או שנאה, ידיעה שגויה, יהירות, רעיון העצמיות, ועוד - יכולות ליצור השפעות קרמיות.
המצרף החמישי הוא מצרף ההכרה. ההכרה היא תגובה שהבסיס שלה הוא אחד מששת אברי החישה. ההכרה היא מודעות – מודעות לנוכחותו של מושא. ההכרה החזותית משתמשת בעין כבסיס ומראה העיניים כמושא. ההכרה המנ טלי ת משתמשת בתודעה כבסיס וברעיונות או מחשבות כמושאים. ההכרה תלויה בחומר, בתחושה, בתפיסה ובתבניות המנ טלי ות, ואין היא יכולה להתקיים במנותק מהם.
חייבים לחזור ולהסביר כאן, שעל-פי הפילוסופיה הבודהיסטית אין "נפש" קבועה ובלתי משתנה, שניתן לקרוא לה: "אני, נשמה או אגו", בניגוד לחומר, ושאין להתייחס להכרה כאל "רוח" שמנוגדת לחומר. זו נקודה שיש להדגיש במיוחד, מכיוון שמתמיד רווח הרעיון המוטעה, שההכרה היא סוג של "אני" או "נשמה" הממשיכים כיסוד קבוע במהלך החיים.
חמשת המצרפים או הקבוצות שאנו מכנים "ההוויה" ארעיים ומשתנים כל הזמן, כמו נהר הזורם ללא הרף כך חיי האדם, העולם נמצא בזרימה מתמדת, הוא ארעי ואינו קבוע. כאשר חמשת המצרפים הפיסיים והמנ טלי ים התלויים זה בזה פועלים יחדיו במשולב כמכונה פיסיו-פסיכולוגית, אנו מקבלים את רעיון "האני" שהוא לא יותר מרעיון שגוי, תבנית מנ טלי ת, שאינה אלא אחת מאותן תבניות מנ טלי ות של "המצרף הרביעי" כלומר: זהו רעיון העצמי השגוי.
ברגע שאנו יכולים להבין ולראות את "ההוויה" שלנו אנו גם יכולים לראות את ההתעוררות של התהליכים הנ"ל ויכולים להתחיל לשלוט בהם, "להדליק" או "לכבות" אותם. זו היא ההתעוררות
ליכולת הראיה והבחירה שלנו בעולם זה.
על פי התפיסה הבודהיסטית גם "ההוויה" לא קיימת כמושג קבוע כי דבר שמשתנה כל הזמן קשה לקרוא לו בשם. נוכל להבין תהליך זה באם נסתכל באלבום התמונות האישי שלנו: "מי אני"? האם זה הילד או המבוגר או כולם ביחד? איך נוצר אדם זה בתמונה?
סיכום : ברגע שהבנו את שלושת המרכיבים של הדוקהה , הבנו את הסבל האנושי לכל מרכיביו: הגופני, הרגשי והשכלי – התפיסות שלנו לגבי עצמנו והעולם, או כפי שאמר הבודהה: "זה הרואה את הדוקהה רואה גם את ההתעוררות של הדוקהה, רואה גם את השבתת הדוקהה, רואה את הדרך המובילה לכיבויה ולהפסקתה של הדוקהה.
בהמשך המאמר נבדוק מהם הגורמים לסבל זה , הסמודיה: מה הסיבה או המקור לדוקהה.
החלק הבא יובא בהמשך.
אורן נוטוביץ
אבחון מדויק, טיפול נפשי וטיפול גופני.
פסיכולוג קליני
ביבליוגרפיה: ואלפולה ראהולה, "מה שלימד הבודהה", הוצאת כתר, 2004 |