|
שולחן-השבת
מבט מיוחד ומרתק לפרשת-השבוע, לפי מדרשי חז"ל, הקבלה והחסידות
לאור תורת חב"ד
מאת
הרב יוסף קרסיק, שליח הרבי ורב אזורי בת חפר - עמק חפר
ראש השנה - בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶך
ענינו העיקרי של ראש השנה הוא:
הכתרת המלך יום הדין ויום ההכתרה
נוסף לכך שהימים הנוראים הם ימי דין לכל ברואי תבל מי לחיים ומי למוות, וכל אחד נכתב בספר המתאים: "ספרי צדיקים", "ספרי רשעים" ו"ספרי בינונים", הרי הדבר העיקרי והחשוב בראש-השנה הוא "המלכת והכתרת הקב"ה למלך על העולם".
וכן אמרו חז"ל (ר"ה, טז,א. לד,ב): "אמרו לפני בראש השנה מלכויות כדי שתמלכוני עליכם". לכן מיד בתפילה הראשונה של ראש השנה, תפילת ערבית, מבקשים "מלוך על העולם כולו", "מלך על כל הארץ", ומממשיכים ומבקשים זאת בשאר תפילות היום.
גם המצווה העיקרית והמרכזית המיוחדת של ראש השנה - השופר, ענינה הראשון והעיקרי הוא הכתרת ה' למלך. וכן משתמע מדברי רבי סעדיה גאון, המונה עשר סיבות לתקיעה בשופר, והסיבה הראשונה והחשובה והנעלית מכולם, היא ש"אנו ממליכים עלינו את הבורא", כפי שהיה נהוג בשנים ההם שבהכתרת המלך תקעו בשופר.
אכן, כבר בראש-השנה הראשון, ביום ברוא אדם הראשון, עוד לפני החטא והתשובה, הוא הכתיר את ה' מלך על העולם, באומרו לכל ברואי תבל: בואו ונשתחווה ונכרעה ונברכה לפני ה' עושינו, ה' מלך גאות לבש גו', ומני אז ולדורות מידי ראש-השנה, ישראל ממליכים את ה' למלך.
משמעות ההכתרה
צריך להבין מה משמעות ההכתרה: וכי ללא שבני האדם יכתירו את ה' למלך, הוא לא היה המלך והבעלים של העולם, הרי הוא ברא את העולם והוא מולך ושולט בו, בין אם הברואים יסכימו למלכותו וימליכו אותו ובין אם הם לא יסכימו ולא ימליכו אותו?
שהרי בשונה ממלך בשר ודם היונק את מקורו כוחו וסמכותו מהעם שבחר בו, הקב"ה הוא היוצר והבעלים של העולם ואינו זקוק שימליכו אותו, אם-כן מה ענין ההכתרה של הקב"ה הנעשית בראש-השנה?
"המלוכה והממשלה לחי העולמים"
לכל מילה בלשון הקדוש משמעות מיוחדת וגם מילים דומות, אינן סתם מילים נרדפות, אלא לכל מילה משמעות מדוקדקת. "מלך" ו"מושל", הם מילים זהות שמשמעותם שליטה בזולת, אך יש משמעות מיוחדת לכל אחת מהמילים:
"שליט" משמעותו אחיזה בהגה השלטון בכוח. המושל העריץ שולט באזרחיו למרות התנגדותם הוא מפחיד ומדכא אותם בצבאו החזק ומאלצם להישמע לפקודותיו. העם אינו מכבד ומעריך אותו באמת, ויתכן שהוא אף לא ראה אותו מעודו, אך הוא רואה את השוטרים הסובבים בחוצות עם אלות ואקדחים ומטילים את אימתם.
אבל ה"מלך" שולט בהסכמת ורצון העם, כלשון חכמים "מלכותו ברצון קבלו עליהם", המלך שואב כוחו מהעם שרצה ובחר בו. העם מכיר את המלך ומכבד ומעריץ אותו ובשל כך הוא הכתירו למלך. התנשאות המלך היא מהעם שרומם אותו, והעם ממלא את פקודות המלך בשמחה וברצון, הוא מרגיש את רוממות והתנשאות המלך ולכן הוא בוחר לציית להוראותיו, גם אם הם בלתי מובנים בשכל העם.
מלכות ה' בעולם
זו משמעות הכתרת ה' למלך עלינו: הקב"ה אינו זקוק לנו כדי למשול ולשלוט בעולם ולהנהיגו כרצונו, שכן הוא אדון הכל.
אך יכול להיות שמלכותו ושלטונו על הנבראים יהיה בעל כורחם וללא הסכמתם, ובמוחם ולבם הם יתנגדו לשלטונו ומלכותו; עבודת היהודי בראש השנה היא להמליך את ה' על העולם, שבמוחם ולבם של הנבראים הם יחפצו וישתוקוקו שימלוך עליהם!
על-ידי שהנבראים יתבוננו בגדלות הבורא תורגש אצלם רוממותו, והם יפנו ויבקשו ממנו מכל לבם שיהיה מלכם, והם יקיימו רצונו לא כפקודה וגזירה, אלא באהבה ושמחה הנובעת ממעמקי רצונם לקיים פקודותיו ומצוותיו, "מלכותו ברצון קיבלו עליהם".
הכתרת המלך אינה רק בבקשה ומלל חיצוני, אלא בעיקר בתוכן פנימי של בקשה - הכנעה והתבטלות העם למלך ונכונות לבצע פקודותיו.
בתקיעת השופר בראש-השנה מכריז היהודי כלפי ה': אני מסיר ומבטל את כל רצונותי האישיים, והנני מקבל עלי עול מלכות שמים, ונכנע כלפיך בכל לבי ומאודי ומוכן אני לקיים כל מצוותיך במחשבה, דיבור ומעשה.
תחינה ובקשה שה' ימלוך עלינו
בתורת הקבלה והחסידות מוסבר שבראש השנה מתעורר הקשר העצמי של היהודי וה', שהוא מרגיש שאם חלילה ה' לא ימלוך עליו - הוא לא יוכל להמשיך לחיות. לכן הוא מתחנן ומבקש מה' שיפרוש מלכותו עליו.
במעמד תקיעת שופר היהודי מרגיש שמציאותו האמיתית היא הקשר עם הקב"ה. הכתרת ה' למלך אינה רק מרצון פנימי לדבוק בה', אלא מביטוי עמוק ביותר של מציאותו הפנימית, בתחנוניו לה' שימלוך עליו ויקבלו עבד, מתבטא שמציאותו האמיתית של היהודי זה אלוקות, ובלי אלוקות אינו יכול להתקיים. אם-כן, המלכת ה' בראש השנה היא מתוך הקשר העצמי של היהודי וה' שהם מציאות אחת, ובלשון הזוהר "כולא חד".
ראש השנה אינו רק תחילת השנה, הוא "ראש" השנה - כשם שבראש האדם מקור חיות הגוף כולו, כך ביום ראש השנה מקור חיות כל השנה כולה. כשמכתירים את ה' ומקבלים מלכותו בראש השנה, פועלים על השנה כולה! מההכתרה בראש השנה שואבים כוח בחיי היום יום, שבשלוש מאות ושישים וחמש ימות השנה, נדבוק בהתמדה בעבודת ה' בקיום התורה והמצוות! שלימות התגלות המלכות בימי ראש השנה קיים עת רצון מיוחד להתחזק ביתר שאת ויתר עז בעניני הגאולה, שהרי תפילות ראש השנה מלאות בבקשות לגאולה, ש"ידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל ייצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה", ושלימות התגלות מלכותו תהיה בימות המשיח.
וכה אומר הרבי בהתוועדות ראש השנה האחרונה לה זכינו - בשנת תשנ"ב: ראש השנה שייך במיוחד לגאולה האמיתית והשלימה, שהרי ענינו של ראש השנה - הכתרת המלך, ושלימות מלכותו תהיה בהתגלות מלכותו של מלך המשיח בגאולה האמיתית והשלימה, כפי שמסימים בברכות שופרות בתפילת מוסף של ראש השנה "תקע בשופר גדול לחרותינו", שאז תתקיים הבקשה של "מלוך על העולם כולו בכבודך" בתכלית השלימות. וכשהיהודי אומר בתפילת ראש השנה ברכה הזו של "תקע בשופר גדול לחרותינו", צריכה הגאולה לבוא בפועל ממש.
ובהדגשה יתירה בדורנו זה, שהוא הדור האחרון של הגלות והדור הראשון של הגאולה ש"כבר כלו על הקיצין" ובני ישראל עומדים מוכנים לגאולה, במהרה בימינו בקרוב ממש.
מקורות: לקוטי תורה לראש השנה, נו,א. התוועדות ראש השנה תשנ"ב. ועוד.
כתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה!
לקבלת המאמר ישירות ולתגובות והערות – ryk613@ |