|
קבב היא מנה מאד מועדפת על ישראלים, בעיקר שהם עושים בשר על האש בחגי ישראל או בסופי שבוע בקרב המשפחה והחברים. האם פעם שאלתם את עצמכם מה מקור המילה קבב?
ובכן, המילה הערבית קבב הגיעה בסופו של דבר מפרסית ופירושה דאז היה בשר מטוגן ולא צלוי. מקור המילה הערבית כנראה מגיע מארמית מהמילה כַּבָּבַא (שאפשר למצוא אף בתלמוד הבבלי) המושפעת מהמילה האכדית כַּאבַּאבּוּ שפירושה "לשרוף".
במאה ה14 המילה קבב הייתה מילה נרדפת למילה טָאבַּאחַה, מילה פרסית שפירושה מאכל של חתיכות בשר מטוגנות. בתקופת ימי הביניים למילה הפרסית היה יותר כוח ומשקל – על כן באותה העת השתמשו בספרי הבישול במילה קבב על מנת לתאר קציצות בשר טחון העשויות מעוף או מטלה.
בתקופה המודרנית קיבלה המילה קבב את המשמעות המודרנית של שישקבב, מהמילה הערבית שִיוַה שפירושה בשר צלוי. המילה קבב עדין שומרת על משמעותה המקורית במאכלים של בשר מבושל כמו במקרה של המאכל טַס קבב (קבב מגולגל) מנה דומה היא המנה המצרית קבב הַלַה שהינה מאכל של בשר מבושל עם בצלים. קבב בהיסטוריה
יש הסבורים כי חיילים פרסים השתמשו בחרבות שלהם בכדי לצלות בשר על מדורות בשדות הקרב, אך יש את אילו הטוענים שכבר ביוון העתיקה, במאה ה8 לפני הספירה מוזכרת הגרסא המוקדמת של הקבב באיליאדה ובאודיסאה ובכתבים של אריסופאנס, אריסטו וקסנופון. יש גם הטוענים כי יש תיעוד של תמונות של ביזנטיים המכינים שישקבב. אבן בטוטה, שעשה מסעות רבים בעולם במאה ה14, מתאר את הקבב בתור מאכל המוגש בבית המלוכה ההודי וכמו כן על שולחנם של פשוטי העם שנהנו מאכילתו עם נאן. סוגים של קבב
קבב מזרחי – הנפוץ ביותר במטבחנו - המטבח המזרח תיכוני, עשוי מבשר בקר או בשר כבש, בדרך כלל משופד ונצלה על הגריל ומוגש בתוך פיתה או לאפה.
דוּנִר קבב (בטורקית), גירוס (ביוונית) או גירוש (בהונגרית)– מילולית הינו בשר מסתובב, ואצלנו ידוע בתור שווארמה.
קבב סמאק – דג צלוי שישקבב – קוביות בשר על שיפוד בארצות הברית נהוג לאכול קבב במשמעות של קוביות של כל סוגי הבשר והעוף עם ירקות.
אז בפעם הבאה שאתם נוגסים בפיתה עם טחינה ועם בשר טעים ועסיסי של קבב, תדעו שקיימת היסטוריה ומסורת ארוכה של המאכל הזה. בתאבון! |