|
בשנת 1796 הומצאה בדרום גרמניה שיטת ההדפסה על אבן.באיזור זה נמצאו מחצבות של אבן גיר, בעזרתו ועליו התבצע התהליך-לאחר שאבן הגיר עברה עיבוד של יישור והחלקה.
שיטת הדפסה זו מבוצעת לפי העקרון הבסיסי של תכונות הדחיה בין השמן למים.בתחילת העבודה מציירים את הציור המבוקש בצבע שמנוני על האבן, אח"כ מרטיבים במים הנספגים באיזורים הנקיים מצבע, מצמידים את הנייר לאבן ובעזרת גליל ומכבש תתבצע ההדפסה על ידי לחיצה וגלילה.
שיטה זו שבעזרתה בוצעו עבודות אמנות רבות, היתה מקובלת עד ראשית המאה העשרים-אז הופיעו מכונות דפוס ה"אופסט", שפעלו לפי אותו עקרון- העתקה לא ישירה-במערכת גלילים של צבע ומים ובמקום האבן תפשו את מקומה לוחות אבץ ואלומיניום.
כיום,קיימת שיטת ההדפסה באבן רק בקרב אמנים לצורך הדפסה אמנותית.סדנה נפלאה פגשתי באקדמיה לאמנות בבולגריה-פעילה ויוצרת בעזרת קבוצת אמנים נפלאה.מרגש היה לראות ולהתפעל, לנוכח השימור הזה.
דפוס ה"אופסט", מתאפיין בלוחות גמישים -מורכבים על גבי טנבור לוחות כאשר בעזרת שלושה מהם יוצרים יחד תהליך הדפסה אחד. [טנבור הלוח, טנבור שמיכת הגומי וטמבור הלחץ]-על שמיכת הגומי מודפס הנושא, בצורה הפוכה ולא קריאה-בזמן ההדפסה על הנייר מופיעה ההדפסה המבוקשת.טמבור הגומי מאפשר הדפסה גם על חומרים מחוספסים-מה שנותן יתרון רב לעומת שיטות ההדפסה האחרות. עם הזמן נכנסו לשימוש לוחות נייר במקום לוחות האבץ-יתרונם חיסכון בתהליך הצילום והמונטז'- קיימת אפשרות לכתוב עליהם במכונת כתיבה וכמובן גם לצייר עליהם בצבע.
במסגרת השכלולים של מכונות הדפוס ובעקרון של שיטה זו-הוכנסו פילמים בעלי רקע שקוף בעזרתם מגיעים לחסכון רב ובתיכנון מסויים מאפשרים להגיע לחיתוך נכון של הנייר וקיפולו.
מראשית הדפס האבן ועד ימינו, פותחו מכונות עם גלילים עם מעבר מהיר של הצבע הפקה מהירה של הדפסות וסדרות שיש להם עדיין שימוש נרחב אף כי חלו התפתחויות מרשימות בשיטות הדיגיטליות הדוחקות את מקומם של מכונות דפוס ה"אופסט". |