מכירים את המלצריות המבוגרות והעייפות
שאוחזות קנקן קפה נצחי ביד ושואלות: "תרצה עוד קפה ליד הדאבל צ'יז בורגר
והמילקשייק תות?" הן דווקא לא הגיעו להפקת הדיינר שלנו. כן ישבו איתנו על
הדלפק: מקרוני אנד צ'יז, כריכי בשר עסיסיים, סלטים מפורסמים והמון כבושים ורטבים תוצרת
בית. היה מיתולוגי
הכנה וכתיבה שף אסי לוי,
"ויינברג – פונדק עירוני"
באמצע
המאה ה19 רתם עובד דפוס רעב מניו אינגלנד מזנון לסוס. הוא זיהה מחסור ב בתי אוכל פתוחים בשעות הבוקר
המוקדמות והגיש מבעד לחלון הקרון שרכש תפריט
שמבוסס על קפה, כריכי בשר וביצים.
ההצלחה
מיהרה לבוא ובאמריקה כמו באמריקה יזמים חרוצים הציפו את כבישי היבשת במזנונים
רתומים שנקראו "קרונות ארוחות צהריים" (למרות שהגישו רק בשעות הבוקר).
כשהקרונות
הנעים קיבלו היתר לפעול במשך כל שעות היום התקבעו המזנונים וחיפשו זהות חדשה
ומשודרגת. את מקור השם Diner אימצו מעולם הרכבות האמריקאי, אשר קרונות ההסעדה שלהם ( Diner carts ) נחשבו לבון טון הקולינרי של אותה העת.
בתחילת
דרכו פקדו את הדיינר רק גברים, פועלים
ברובם. למען הדיוק ההיסטורי: לנשים לא הייתה כניסה. ברבות הימים, עם תהליך שחרור
האישה וקבלת עקרונות הקפיטליזם שקבעו שכל
דולר נחשב, הורשו להיכנס גם נשים ובעקבותיהן הגיעו גם הצעירים. כך הפך הדיינר
ממקדש טוסטסטרוני רווי קפאין וכולסטרול למקום משפחתי כל=אמריקאי.
הדיינר
המיתולוגי אופיין על פי רוב בעיצוב סכריני בצבעי פסטל בוהקים, בתפריט אוכל רחב
מאוד ונטול אלכוהול ובמלצריות מבוגרות ועייפות שאחזו קנקן קפה נצחי ביד ושאלו בחדוות חיים מידבקת: "האם
תרצה עוד קפה ליד הדאבל צ'יזבורגר והמילקשייק תות שלך?".
נכון,
זהו תיאור קצת קלישאתי, אבל זה לא באשמתי! הרי נחשפנו לתרבות הדיינר והקולינריה
האמריקאית באמצעות המדיה.
תרבות
מאומצת
תרבות
הדיינר הציפה את העולם והוטמעה דרך הפופ.
היא הזינה סצנות מובהקות במוחנו דרך סרטים, טלוויזיה ויצירות אמנות, והגדירה את תרבות
האוכל של ה"ינקים" בעיני העולם ובעיני האמריקאים עצמם. הדיינר השיק את
רעיון מזללות האוכל המהיר והמשומן, ממקדונלדס ועד להיכלי הענק של "אכול כפי
יכולתך" שהפכו לאחת מאופציות הבילוי החביבות על הקהל האמריקאי.
החברה
האמריקאית המורכבת מאוכלוסיית מהגרים אקלקטית, יצרנית ופטריוטית, היא שיצרה, שלא
במודע, את מנות הדיינר הקלאסי המוגדרות בפי כל כאמריקאיות. תפריטי הדיינרים שאבו
את השראתם ממטבחים אחרים והשפעותיהם אומצו בחדווה על ידי האמריקאים (מישהו הזכיר חומוס?)
ונכנסו לפנתאון המקומי.
לתפריטים
הקלאסיים נוספו מאכלים ביתיים על בסיס גאוגרפי כמו הטקס = מקס עתיר הצ'ילי בדרום, הפילי
צ'יז סטייק המפורסם בפילדלפיה והשפעות הדלי היהודי במדינת ניו יורק.
כפי
שהדיינר מציג אוסף מנות מהעולם, כך גם אצלנו, בוויינברג - הפונדק העירוני,
אנו מקבלים השראה ממקומות רחוקים, יותר או
פחות. שלפנו מכור ההיתוך הפרטי שלנו זיכרונות וגעגועים של חוויות קולינריות ומיקמנו
אותם בתל אביב. כך הקוואז'אדה (מאפה שמקורו ביהדות ספרד על בסיס ביצים תפוחי אדמה,
שמן ותערובת תבלינים) היא של סבתי הספרדייה, הקורנדביף הוא זיכרון ילדות של אילן (הבעלים)
מגרמניה והפסטרמי הודו חם על שיפון מיונז חזרת וכרוב כבוש נכנס לתפריט לבקשת הלקוחה
ליזי, שמתגעגעת למנהטן. פונדק
עירוני
דלית
ואילן בר, הבעלים של ויינברג, שבאמתחתם גם רשת גלידות "אייסברג" המצליחה,
מגדירים את המקום כ"פונדק עירוני", כינוי המרמז על חיבור בין מקום כפרי
שעוצרים בו בצדי הדרכים כדי לחדש כוחות לבין בר אורבני לכל דבר ועניין. בפועל זהו מקום
קטן בלב רחוב בן יהודה הסואן בתל אביב שהוא קצת משני אלה אבל באותה מידה אפשר היה
להגדירו כטאפאס בר, בר יין או בר שכונתי.
בתפאורה
המושכת עין - בר ארוך, כמה מקומות ישיבה עם שולחנות וכיסאות עץ, קיר לבנים, שלל חומרי
גלם צבעוניים והמון בקבוקי יין ואלכוהול.
בתפריט,
שעליו אמון השף אסי לוי, אפשר למצוא מבחר בשרים הנכבשים ומתיישנים במקום ומוגשים בפלטות
או בכריכים מושקעים, מיני מאזטים וכבושים, סלטים מיוחדים וגם מנות של ממש, כמו ריזוטו
בציר עגל חמאה ופרמז'ן, לנגוסטינים עם חמאת עשבי בר, פאייה ים=יבשה ועוד.
ויינברג , בן יהודה 106, תל אביב, טל' 03-5223939
אהבתם? קראו גם כיצד כבשה ברילה את עולם הבישול האיטלקי.
|