הסכם ממון – למה? מתי? ואם בכלל?
אנשים רבים, בינהם צעירים העתידים להתחתן והורים לצעירים אלו, שואלים אותי רבות את השאלה, האם כדאי לערוך הסכם ממון? מה החוק קובע? מה יקרה אם אנו כהורים ניתן כסף לזוג הצעיר ואחרי כמה שנים הם חלילה יפרדו, האם הוא/היא יקחו חצי מהכסף שלנו ועוד שאלות רבות.
הסכם ממון הנעשה לפני הנישואין מסדיר את היחסים הרכושיים של בני הזוג וקובע שיתוף או הפרדה רכושית לגבי סוגי נכסים שונים.
החוק קובע, כי כל זוג הנישא לאחר 1 ינואר 1974 יחול עליו חוק יחסי ממון (להלן: "החוק") ועל פיו פועלים כאשר אין הסכם ממון.
איזון המשאבים הינו הסעיף המרכזי בחוק והוא קובע, כי כל הרכוש שנצבר בנישואים ייחשב כמשותף לשני בני הזוג, גם כאשר הוא רשום רק על שם אחד מהם.
הרעיון המרכזי של החוק הינו במושג "מאמץ משותף" לפיו כל צד תורם את חלקו לנישואים. האישה שלעיתים לא עובדת מחוץ לבית או שהכנסתה נמוכה מזו של הבעל, תורמת לתא המשפחתי בניהול משק הבית, לידת הילדים, בגידולם ובטיפול בהם. נכון שכיום גם "הגברים של שנות ה - 2000" הינם חלק בלתי נפרד ממטלות הבית וניהול משק הבית, אך עדין עיקר הנטל מוטל על האישה.
התפישה המודרנית רואה באישה כשווה לבעל, כזו המאפשרת לבעלה להתפנות מענייני ניהול הבית כדי להתקדם בעבודתו, להתפתח ולצבור עוד רכוש. לפיכך, אין כל הצדקה לא לראות בה שותפה מלאה לרכוש זה.
לכאורה אין צורך בהסכם ממון לפני הנישואין במקרה של בני זוג צעירים בתחילת דרכם, אבל יש לסייג אמירה זו במקרה בו אחד מבני הזוג מגיע עם רכוש, כגון דירת מגורים, ממון וכו' ורוצים להבטיח רכוש זה במקרה של גירושין חלילה.
החוק קובע, כי נכסים מלפני הנישואין לא ייחשבו ויכללו ברכוש המשותף, כך גם מתנות וירושות שאחד מבני הזוג יקבל במהלך הנישואין לא ייחשבו כרכוש משותף, כן פיצויים בשל נזקי גוף יהיו שייכים לבן הזוג הנפגע בלבד.
הרבה צעירים פונים אלי ואומרים לי, כי הם מכירים את החוק ודירה שנרכשה לפני הנישואין לא נכללת כרכוש משותף ואכן הם צודקים, שכן, חוק יחסי ממון בין בני זוג קובע, כי הדירה תהיה של בעליה, שכן, לא נרכשה במהלך נישואים.
אולם, בשנים האחרונות בתי המשפט בפסיקתם החלו להכיר בדירה שנרכשה טרם הנישואין כרכוש משותף, לאחר שנות נישואין רבות. שופטי בית המשפט קובעים, כי במרוצת השנים נוצרה כוונת שיתוף אצל בעל הדירה עם בן/ת הזוג. יצוין, כי במרבית המקרים הנ"ל דובר על דירת מגורים בה התגוררו בני הזוג במשך שנים רבות.
ניתן לראות הצדקה בפסיקה זו של בתי המשפט, שכן, נניח שאחרי 25 שנות נישואין בהם חיו בני הזוג בדירה של הבעל (אשר נרכשה טרם הנישואין) בני הזוג מתגרשים והבעל תובע מהאישה לעזוב את הבית והאישה נותרת ללא כלום, ללא רכוש, נוצר מצב לא הוגן ולא צודק.
כאמור החוק קובע, כי ירושה שתתקבל לא תיכלל ברכוש המשותף, אולם חשוב לציין, כי ירושה שתתקבל ותתמזג בחשבון המשותף של בני הזוג יראו בה כרכוש משותף, בר חלוקה.
מקרה נוסף בו מומלץ לערוך הסכם ממון הינו במצב בו הורי צד אחד, האישה לדוגמא, מעוניינים לתת לזוג הצעיר סכום כסף נכבד לצורך רכישת דירה, אך הם חוששים, כי חלילה לאחר מספר שנים הזוג הצעיר יחליט להתגרש ומחצית מסכום המתנה אותו העניקו לבתם יעבור לידי הבעל. במקרה כזה מומלץ לערוך הסכם ממון בו יצוין מראש מה מקורם של כספים אלו ומה יעשה בהם במקרה של פרידת בני הזוג.
אפשרות נוספת הינה הסכם הלוואה בין ההורים לבני הזוג לפיו ההורים מלווים את הכסף לרכישת הבית וכל עוד בני הזוג חיים יחד אין צורך בהחזר ההלוואה אולם אם חלילה בני הזוג ייפרדו, הם מתחייבים להשיב להורים את הכסף שקיבלו לצורך רכישת הבית.
הסכם מסוג זה אינו טעון אישורו של בית המשפט.
בעשור האחרון אנו עדים לכך, כי גיל הנישואין הולך ועולה ואם בעבר היינו מתחתנים בגיל 22 כיום אפשר להגיד כי גיל 30 אינו חריג במיוחד. עובדה זו מעוררת סוגיה נוספת באשר לצורך בהסכם ממון טרם הנישואין.
כאשר מדובר במקרה בו אחד מבני הזוג מבוסס ובעל הכנסה גבוהה כשכיר או כבעל עסק מצליח או כאשר מדובר בנישואים שניים יש צורך להסדיר בהסכם ממון מהם הרווחים והכספים שהצטברו טרם הנישואים ומה יהיה דינם במקרה של פרידה וכן מה יהיה דינם של כספים ורווחים שיתקבלו לאחר הנישואים ממקור שקיים טרם הנישואים. כך למשל אפשר לקבוע בהסכם ממון, כי במקרה של פרידה בן הזוג השני יקבל סכום יחסי מהכספים שנצברו במהלך הנישואין מהעסק או מההכנסה הגבוהה.
אפשרות נוספת אותה ניתן להסדיר במסגרת הסכם ממון הינה כי כל צד יישאר עם הזכויות הכספים והרכוש שרשום על שמו, אולם מצב זה בעייתי ולעיתים האישה נשארת מקופחת. במקרה כזה מקובל לקבוע איזשהו סכום אותו תקבל האישה במקרה של פרידה. כמובן שיש לקחת בחשבון אורך הנישואין, כך שככל שהנישואין נמשכו תקופה ארוכה יותר סכום הכסף שתקבל האישה גדל.
בהסכם ממון נהוג להסדיר מצב בו אחד הצדדים ירצה להיפרד. אין ספק, כי מדובר במצב אשר קשה לחזות אותו כאשר אתם מצויים בשיא האהבה וההכנות לחתונה, אולם אין להתעלם ממצב אפשרי זה, חלילה, שכן, לצערנו בשנים האחרונות זוגות רבים מוצאים עצמם בהליכי גירושים.
מטרת ההסדר הצופה רצון אחד מבני הזוג להתגרש הינו למנוע סחטנות של מי מהצדדים בהליך הפרידה. במסגרת הסכם הממון ניתן לקבוע, כי אם הבעל יסרב ליתן גט לאישה יחויב בתשלום מזונות גבוה וזאת עד שיקיים את התחייבויותיו, כך גם לגבי אישה אשר תסרב לקבל את הגט מהבעל תחויב לשלם לבעל סכום כסף עד אשר תכבד התחייבויותיה.
לאחר שנערך ונחתם הסכם ממון יש לאשר אותו. החוק מבדיל לעניין אישור הסכם ממון בין זוגות שטרם נישאו לזוגות נשואים.
הסכם ממון שנערך טרם הנישואין אינו מחייב אישור בית המשפט וניתן לאשרו בפני נוטריון או רשם נישואין.
הסכם ממון שנערך לאחר הנישואין מחייב אישור של בית המשפט לענייני משפחה.
בשני המקרים אישור ההסכם נעשה במעמד בני הזוג ובית המשפט מסביר להם את משמעות ההסכם והאם נעשה מרצון ומתוך הסכמה חופשית.
חשוב להדגיש, כי הסכם ממון בהגדרתו נשמע מרתיע ומעורר רגישות רבה בקרב אנשים, לכן מומלץ להתייעץ בעורך דין המתמחה בתחום, בעל אמפתיה והבנת הרגישות הכרוכה בעריכת הסכם כזה.
המאמר מתרכז רובו במקרים בהם מדובר בבני זוג נשואים או אשר עתידים להינשא, אולם כיום רבים מהזוגות בוחרים שלא להינשא ולחיות כידועים בציבור, במקרה כזה יש צורך וחשיבות רבה לערוך הסכם לחיים משותפים אשר יסדיר את אופן החיים במשותף, דרך הפירוד, חלוקת רכוש משותף באם יהיה וכמובן להגן על הרכוש שכל אחד מהצדדים צבר טרם מערכת היחסים האמורה.
יודגש, כי המידע המובא במסגרת זו אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי אלא מדריך כללי וראשוני בלבד. עליך לדאוג לקבלת ייעוץ משפטי פרטני המותאם לנסיבות המקרה.
לפרטים נוספים ושאלות, משרדנו ישמח לעמוד לשירותיכם באמצעים הבאים:
טלפון: 077-4380000;
פקס': 03-5355808 ;
מייל: mailto:law.rsh@gmail.com
ובאמצעות אתר האינטרנט שלנו - http://www.rshlaw.co.il/ |