האם לאחר חילופי מעבידים זכאי עובד לדרוש פיצויי פיטורין ובאילו תנאים?

סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963 קובע, כדלהלן:
"1(א) מי שעבד שנה אחת ברציפות – ובעובד עונתי שתי עונות בשתי שנים רצופות – אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים.
"עונה" לענין חוק זה – שלושה חדשים רצופים בשנה שבהם עבד לפחות 60 יום.
(ב) עובד שעבר ממקום עבודה למקום עבודה אצל אותו מעביד ונתחלפו המעבידים במקום העבודה הנוכחי, זכאי לקבל פיצויי פיטורים מהמעביד הקודם בעד תקופת עבודתו אצלו או במקום העבודה הקודם כאילו פוטר העובד ביום חילופי המעבידים כאמור; קיבל המעביד החדש כאמור על עצמו, על פי התחייבות בכתב כלפי העובד, את האחריות לפיצויי הפיטורים שהיה העובד זכאי לקבלם מהמעביד הקודם כאמור, יהיה המעביד הקודם פטור מתשלום הפיצויים ויראו לענין חוק זה את תקופת עבודתו של העובד אצל המעביד הקודם או במקום העבודה הקודם כאילו עבד במקום העבודה הנוכחי."

בחינת הפסיקה:

בית הדין הארצי לעבודה דן בשאלה זו בשנת 1986 בפס"ד דלויה נ' בלזכה – המשיב עבד בתעשייה האווירית בבאר שבע, באמצעות שלושה קבלני תעסוקה שונים. הערעור הוא על חיוב הקבלן האחרון שפיטרו בתשלום פיצויי פיטורין עבור כל תקופת העסקתו. יודגש כי המשיב המשיך לעבוד באותה עבודה ובאותו מקום פיזי. בית הדין הארצי דחה את הערעור וקבע כי בדין חויב המעביד

האחרון בתשלום מלוא פיצויי הפיטורין.

ב – 1994 דן בית הדין הארצי לעבודה בשאלה זו בפס"ד מ"י נ' שושנה זינגר – המשיבה הועסקה כמדריכה ע"י המדינה ואח"כ המשיכה באותו מקום ובאותה עבודה אצל מעסיק אחר. עם חילופי המעבידים תבעה המשיבה פיצויי פיטורין מהמדינה וזכתה. על כך הערעור. בית הדין הארצי מקבל את הערעור וקובע כי אם המשיבה לא היתה ממשיכה באותו מקום עבודה היא היתה זכאית לפיצויי פיטורין, אך כיון שהמשיכה באותו מקום עבודה תהיה זכאית לפיצויי פיטורין רק אם וכאשר תפוטר בפועל ע"י המעביד השני, עבור כל התקופה. נקבע כי: "עצם חילופי המעבידים בבית הספר שעה שהעובדת המשיכה לעבוד בבית הספר תחת מעביד אחר אינה מזכה אותה בפיצויי פיטורין מהמדינה."

שאלה זו עלתה לדיון בבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ בשנת 2004:
בג"ץ 8111/96 – הסתדרות העובדים החדשה נ' התעשייה האווירית לישראל בע"מ – התעשייה האווירית הודיעה לעובדים המועסקים במפעלה כי בכוונתה להעביר את המפעל לבעלות רמת"א, שהיא חברה נפרדת בשליטתה של התעשייה האווירית. ההסתדרות הגישה בקשת צד לדיון בסכסוך קיבוצי, ועתרה למתן פס"ד המצהיר כי כל עוד לא יוסכם עמה אחרת עובדי המפעל ימשיכו להיחשב עובדי התעשייה האווירית. בית הדין האזורי והארצי סרבו לבקשה. בבית הדין הארצי לעבודה נקבע כי עובד במפעל הבוחר להמשיך לעבוד אצל המעביד החדש, אינו זכאי לתבוע להמשיך להיות עובדו של המעביד הקודם.

בעתירה דנן בבג"ץ נטען כי פסה"ד שולל זכויות עובדים בכך שהוא שולל מהעובדים את האוטונומיה החוזית לבחור עם מי לא להתקשר ולא לעבוד. בג"ץ קיבל את העתירה.
נפסק: במצב של חילופי מעבידים – בהעדר הסכמה מצד העובדים למעביד החדש, או לחילופין בהעדר אקט של פיטורין, ממשיכים העובדים בקשריהם החוזיים עם המעביד המקורי.
לעובדים זכות לבחור את מעסיקם, זכות שנובעת מח"י: כבוד האדם וחירותו ומח"י: חופש העיסוק.
העברת עובד למעביד אחר דורשת את הסכמתו המפורשת או המשתמעת, אם מראש בעת כריתת חוזה ההעסקה ואם בעת חילופי המעבידים.

במקרה דנן עובדי המפעל לא הסכימו בשום שלב לחילופי המעבידים.
עקרון יסוד בדיני עבודה הוא הפרורגטיבה של המעביד לנהל את מקום העבודה לפי ראות עיניו. אולם, פרורגטיבה זו אינה בלתי מוגבלת. קיימים שינויים אורגניים, הפוגעים בזכויות מהותיות של עובדים, עד שלא ניתן לראות בהם הגמשה של החוזה המקורי. העברת זכויות חוזיות של המעביד כלפי צוות העובדים במסגרת מכירת העסק כעסק חי באה בגדר אותם שינויים אורגניים, אשר פרורגטיבת המעביד אינה משתרעת עליהם ואין בה כדי לבסס הסכמה מראש של העובד לשינוי מעבידו.

על כן העתירה התקבלה. נקבע כי עובדי המפעל רשאים לסרב לעבוד עבור רמת"א והתעשייה האווירית יכולה להמשיך להעסיקם או לפטרם.

בפס"ד ויבלי ילנה נ' דנדינו מרכז טכסטיל בע"מ דן בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בשאלה זו. בעלי הנתבעת הודיעו לתובעת כי הפעילות עוברת לחברה בשם אן דן דינו וכי התובעת תמשיך באותה עבודה וכל זכויותיה יישמרו. התובעת ביררה במשרד העבודה לגבי זכויותיה עקב חילופי הבעלות בחברה ונמסר לה כי זכותה להודיע על פיטורין עקב חילופי המעבידים תוך זכאות לפיצויי פיטורין. לפיכך הודיעה התובעת על התפטרותה. הנתבעתת סרבה לשלם פיצויי פיטורין בטענה שאין חובה לשלמם ושתנאי העבודה וזכויותיה נשמרות. בית המשפט קבע כי לאור חילופי המעבידים זכותה של התובעת להתפטר בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורין וחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורין לתובעת. בית המשפט מציין את הלכת ההסתדרות הכללית נ' התעשייה האווירית, לפיה: "עצם שינוי בעלות על מפעל אינה מביאה לסיום יחסי עובד ומעביד המזכה את העובד בפיצויי פיטורין, אך עצם השינוי, מקום שעובד מתפטר עקב כך, מזכה אותו בפיצויי פיטורין."

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת – רומן קוגן נ' ש. ניר – התובע תבע פיצויי פיטורין ודמי מחלה. הנתבעת טענה שאינה חבה באלו כיון שהתובע פוטר לאחר שעבד אצלה 8 חודשים בלבד. בפועל התובע עבד כשומר בקניון בקצרין, דרך חברת עוצמה, אח"כ הנתבעת זכתה במכרז לשרותי שמירה בקניון בקצרין. הנתבעת ביקשה מהתובע שימשיך בעבודתו דרכה והתובע הסכים, לאחר שהובטח לו שזכויותיו יישמרו. ביה"מ קיבל את התביעה וחייב את הנתבעת בפיצויי פיטורין. ביה"מ קבע כי מסע' 1(א) לחוק פיצויי פיטורין, התשכ"ג - 1963 עולה כי הזכאות לפיצויי פיטורים אינה מחייבת שהעבודה תהיה אצל מעביד אחד; די בכך שהיא תהיה במקום עבודה אחד. אם התחלפו המעבידים במקום העבודה, והעובד פוטר מאותו מקום עבודה לאחר שעבד באותו מקום עבודה שנה אחת ברציפות - זכאי העובד לקבל פיצויי פיטורים. על כן ברור כי התובע זכאי לפיצויי פיטורין עבור מלוא התקופה, וזאת מהמעביד שפיטרו.

בית המשפט ממשיך וקובע כי לשם חיוב המעבידה הקודמת יכולים להיות 3 מקורות: 1. הסכם מפורש בין המעבידה הקודמת והחדשה, לפיו הקודמת לוקחת על עצמה תשלום פיצויי הפיטורין (לא היה כזה הסכם). 2. הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה – לא חל על המעבידה הקודמת כיון שאינה חברה בארגון הארצי של מפעלי השמירה. 3. הוראות הדין והפסיקה:
"נותר לדון בשאלה אם עוצמה חייבת לשאת בפיצויי הפיטורים של התובע מכח הוראות הדין כפי שהן פורשו בהלכה הפסוקה. עד לפני זמן לא רב, התשובה לשאלה זו היתה פשוטה; כעולה מהאמור בסעיף 1(א) לחוק, מעביד שהפסיק להעסיק עובד, אך העובד נותר באותו מקום עבודה

אצל מעביד חדש - לא היה חייב לשלם לעובד פיצויי פיטורים.

אולם, לאחרונה, ניתנו בבית הדין הארצי לעבודה פסקי דין אשר ייתכן שיש בהם כדי להביא לשינוי ההלכה בענין זה. אחד מהם הוא פסק הדין בתיק עד"מ 1014/04+1011 א. דינמיקה שירותים (1990) בע"מ- וורונין ואח' (טרם פורסם, פס"ד מיום 21/8/05 אשר ייקרא להלן: "עניין דינמיקה"), והשני הוא פסק הדין בתיק ע"ע 1099/02 מרחב אבטחה, שמירה, נקיון ושרותים בע"מ - דמארי ואח' (טרם פורסם, פס"ד מיום 2/1/06, אשר ייקרא להלן: "עניין מרחב").

פסק הדין בעניין דינמיקה קבע כי הכלל שהיה נהוג לפני כן - נותר בעינו. כך נקבע שם:
"יצוין, כי הכלל הוא שעובד הממשיך לעבוד במקום עבודה פלוני לאחר החלפת הבעלים בו, אינו זכאי לפיצויי פיטורים בשל עצם החלפת הבעלות במפעל. אולם, מכוח הסיפא לסעיף 1(א) לחוק, ימצא עובד זה זכאי בעתיד לפיצויי פיטורים, בעת התגבשות העילה המזכה, עבור כל תקופת עבודתו באותו מפעל, קרי, הן אצל הבעלים הקודמים והן אצל המעסיק הנוכחי.".

עם זאת, נקבע בפסק הדין בעניין דינמיקה שיש מקרים יוצאים מן הכלל שבהם עובד שממשיך לעבוד באותו מקום עבודה אצל מעביד חדש, יהיה זכאי לפיצויי פיטורים מן המעביד הקודם. בית הדין הארצי לא קבע רשימה סגורה של מקרים יוצאים מן הכלל, אך קבע מספר עקרונות:
"יתכנו נסיבות בהן עובד הממשיך לעבוד באותו מקום עבודה פיזי, בעת החלפת ספקי שירות, ימצא זכאי לפיצויי פיטורים ממעסיקו הקודם, וזאת על שום שרואים את החלפת ספקי השירות כפיטורים. מבלי לקבוע רשימה סגורה של מקרים מעין אלה ניתן למנות את המקרים הבאים:
[א] ספק השירות הקודם אינו מציע לעובד מקום עבודה חלופי סביר וממשי;
[ב] נקבע בהסכם קיבוצי, כי כל ספק שירות נדרש לשלם לעובדיו פיצויי פיטורים עבור התקופה בה העסיקם. מכאן, כי העובד רשאי להמשיך את עבודתו במקום העבודה ואף על פי כן זכאי לפיצויי פיטורים מספק השירותים שהיה מעבידו הקודם. על מנת לממש אחריות זו של מעסיקים נקבע במקרים רבים כאלה, בהסכם קיבוצי או בצו הרחבה, כי המעסיק חייב להפריש כספים לקרן פנסיה עבור העובד. בדרך כלל הפרשה זו כוללת שני שליש מפיצויי הפיטורים הקבועים בחוק.
[ג] יש חשש, כי ספק השירותים - המעביד החדש לא יעמוד בתשלום פיצויי הפיטורים בעד התקופה הקודמת לזכייתו במכרז לאספקת שירותי ניקיון.".

ביה"מ בוחן האם עניינו של התובע בפניו הוא אחד המקרים היוצאים מן הכלל ? ומשיב בשלילה:

"(א) אמנם, עוצמה לא הציעה לתובע מקום עבודה חלופי, אך הדבר היה לרצונו של התובע. ... במקרים שבהם אין רצון ממשי של העובד לקבל הצעת עבודה חלופית ממעבידו הקודם, אלא העובד עצמו מעדיף להמשיך את העסקתו אצל המעביד החדש, והכל נעשה תוך תיאום, בהסכמה, ובלא ניצול מצוקתו של העובד, אין מקום, לדעתי, לצפות מהמעביד הקודם שיציע מקום עבודה חלופי, ואין לתת לאי-הצעת מקום העבודה החלופי משקל כלשהו בשיקול אם לחרוג מהכלל ולחייב את המעביד הקודם בפיצויים.

(ב) כאמור לעיל - ההסכם הקיבוצי אינו מחייב את עוצמה, כך שאין מקום לחייב אותה לשלם

פיצויים מכח ההסכם הקיבוצי.

(ג) מעדותו של מר אלבז עולה כי בעניינה של הנתבעת אין כל חשש שמא היא לא תוכל לשלם לתובע את הפיצויים גם בגין התקופה שבה התובע עבד אצל עוצמה.

על כן, קובע בית המשפט, גם מה שנפסק בפסק הדין בעניין דינמיקה אינו מצדיק את חיובה של עוצמה בתשלום פיצויי הפיטורים לתובע.

הוא הדין בעניין מה שנפסק בפסק הדין בעניין מרחב. בפסק הדין בעניין מרחב נדונה השאלה האם ההתפטרות של המשיבות, שבאה עקב הפסד מקום העבודה על ידי המערערת, היתה התפטרות המזכה בפיצויי פיטורים. בית הדין הארצי לעבודה השיב על כך בחיוב. אולם, התובע (במקרה דנן), כלל לא התפטר מעבודתו. על כן - מה שנפסק בעניין מרחב אינו רלוונטי לעניינו של

התובע. ניתן ב- 5/2006.

בית דין אזורי לעבודה בירושלים – שלאלדה חאתם נ' דורות בתי אבות בע"מ – התובע עבד כעובד ניקיון בבית אבות שניהלה הנתבעת. לאחר זמן מסוים העבירה הנתבעת את פעילותה לחברה אחרת. התובע עבר לעבוד בחברה האחרת. המעבידה החדשה לא קיבלה על עצמה לשלם לתובע מלוא זכויותיו. הנתבעת טענה כי מקום העבודה החדש מחויב בתשלום זכויותיו. התובע הסתמך בתביעתו על הלכת דינמיקה. הנתבעת טענה כי הלכה זו חלה רק על חברות קבלניות העוסקות בניקיון ושמירה מתוקף מכרז, וכאן אין עסקינן בחילופי מעבידים עקב מכרז.
נפסק:
"א. סעיף 1 (א) לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963 (להלן – חוק פיצויי פיטורים), קובע: 'מי שעבד שנה אחת ברציפות ... אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים'.

ב. על פרשנות סעיף זה נפסק (ע"א 415/90 חיים (ויטאלי) מזרחי ואח' - יהודה פלפלי, פד"י מו(4), עמ' 601): 'במקרה של חילופי מעבידים מטיל החוק חובת תשלום פיצויים לעובד גם בעד זמן עבודתו אצל מעבידים קודמים באותו מקום עבודה'. ובהמשך: '..הוראות החוק בדבר רציפות הזכויות אינן נשענות על קיומו של חוזה עבודה בין העובד לבין המעביד החדש אלא על המשכה של העבודה באותו מקום עבודה, למרות חילופי המעבידים. במידה והמשיך העובד לעבוד באותו מקום עבודה נשמרות זכויותיו ואין הוא צריך להוכיח לשם כך כי נוצר חוזה עבודה חדש בינו לבין המעביד החדש או שהוסכם במפורש על שמירת הזכויות.'

ג. בענייננו – היות והיו חילופי מעבידים, והתובע בחר להמשיך ולעבוד, אין לתובע, כיום, זכות לתבוע פיצויי פיטורין מהנתבעת אלא מהחברה האחרת, במידה ופוטר (או יפוטר), וזאת – בגין כל התקופה, הן זו שעבד אצל הנתבעת, והן אצל החברה האחרת.

ד. בע"ע 1099/02 מרחב, אבטחה שמירה נקיון ושירותים בע"מ – מתוקה דמארי, (להלן: פס"ד מרחב), קבע בית הדין:

'ע"פ הלכת התעשיה האוירית, עובד המתפטר בשל שינוי בזהות המעביד, זכאי לפיצויי פיטורין... אפשר בהחלט, שבנסיבות אלה, ההזרקות ממקום עבודה רב שנים היא שלעצמה בבחינת הרעה מוחשית בתנאי עבודה או נסיבות אחרות ביחסי העבודה, המזכים את העובד המתפטר בפיצויי פיטורין'.
כמו כן קבע בית הדין הארצי בפס"ד זה כי:

"על פי הלכת אנצלביץ: 'אין כל מניעה לכך שעם חילופי הבעלים או עובר לחילופי בעלים יביאו הצדדים ליחסי העבודה האינדיבידואלים את היחסים לידי סיום בין בדרך פיטורים ובין בדרך התפטרות' (שם, בסעיף 9). לאחרונה אושרה הלכה זו גם בבג"צ 8111/96, 922/97 הסתדרות העובדים החדשה נ' התעשיה האווירית לישראל בע"מ ואח' פ"ד נח(6), 481 (להלן – הלכת התעשיה האוירית), בו נפסק כי ככלל התפטרות של עובד עקב חילופי מעבידים מזכה אותו בפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים".
גם מפס"ד מרחב ניתן ללמוד כי זכות ההתפטרות שמורה הייתה לעובד, באותה נקודת זמן, אך לא במידה ובחר להמשיך ולעבוד בחברה החדשה. דהיינו: לולא היה מעוניין להמשיך בחברה החדשה, ניתן היה לראות במעבר לחברה אחרת, משום הרעת תנאים, המזכה בפיצויי פיטורין. אולם, משהתובע בחר להמשיך ולעבוד באותה חברה – הרי שלא חל בעניינו האמור בפס"ד מרחב דלעיל, אלא סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורין, כלשונו. לאור זאת, התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורין גם לפי פס"ד מרחב, וככל שיפוטר מהחברה האחרת, יהיה זכאי לקבל ממנה פיצויי פיטורין גם בגין תקופת עבודתו בנתבעת.

ה. ולעניין חלותו של פס"ד דינמיקה:

ראשית, מעיון בפס"ד דינמיקה עולה כי ההתייחסות בו הינה ספציפית לחברות כח אדם בתחום שמירה ונקיון. פס"ד דינמיקה בא להגן על עובדי חברת כח אדם בתחום הנקיון והשמירה, היות ובתחום זה קיים מצב שכיח בו חברה מפסידה במכרזים, ועל כן יש התניידות של עובדים מחברה לחברה לפיכך, פס"ד זה בא לתת מענה ספציפי, כשיש חשש שעובדים לא יקבלו את המגיע להם מהחברה החדשה, בה המשיכו בעבודתם. שנית, בית הדין הארצי קבע, במקרים אלו, שיתכנו מקרים יוצאים מן הכלל שבהם עובד שממשיך לעבוד באותו מקום עבודה אצל מעביד חדש, יהיה זכאי לפיצויי פיטורים מן המעביד הקודם. אין מדובר אפוא בהרחבה כללית של סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורין, אלא רק במקרים מסוימים וברורים. בית הדין הארצי לא קבע אמנם רשימה סגורה של מקרים יוצאים מן הכלל, אך קבע מספר עקרונות. וכפי שנאמר בו:
'יתכנו נסיבות בהן עובד הממשיך לעבוד באותו מקום עבודה פיזי, בעת החלפת ספקי שירות, ימצא זכאי לפיצויי פיטורים ממעסיקו הקודם, וזאת על שום שרואים את החלפת ספקי השירות כפיטורים. מבלי לקבוע רשימה סגורה של מקרים מעין אלה ניתן למנות את המקרים הבאים:
[א] ספק השירות הקודם אינו מציע לעובד מקום עבודה חלופי סביר וממשי;
[ב] נקבע בהסכם קיבוצי, כי כל ספק שירות נדרש לשלם לעובדיו פיצויי פיטורים עבור התקופה בה העסיקם. מכאן, כי העובד רשאי להמשיך את עבודתו במקום העבודה ואף על פי כן זכאי לפיצויי פיטורים מספק השירותים שהיה מעבידו הקודם. על מנת לממש אחריות זו של מעסיקים נקבע במקרים רבים כאלה, בהסכם קיבוצי או בצו הרחבה, כי המעסיק חייב להפריש כספים לקרן פנסיה עבור העובד. בדרך כלל הפרשה זו כוללת שני שליש מפיצויי הפיטורים הקבועים בחוק.
[ג] יש חשש, כי ספק השירותים - המעביד החדש לא יעמוד בתשלום פיצויי הפיטורים בעד התקופה הקודמת לזכייתו במכרז לאספקת שירותי ניקיון.'

בענייננו שונה המצב מהמקרים שתוארו בפס"ד דינמיקה. כאן, בניגוד למצב שתואר בפס"ד דינמיקה, אין מדובר כלל בחברת כח אדם, ולא בתחום ההסכמים הקיבוציים בשמירה ונקיון (אף אם עבודתו של התובע כללה בפועל גם עבודות ניקיון). אין מדובר בחברה שהפסידה במכרז, אלא בחברה שנמכרה לבעלים אחרים, ושבה חל סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורין, במלואו.
היות וכך, לא ניתן להחיל את פס"ד דינמיקה בעניין שבפנינו. משהתובע בחר להמשיך בחברה החדשה, איננו זכאי לפיצויי פיטורין מהנתבעת, וככל שיפוטר מהחברה החדשה, יהיה רשאי לקבל ממנה את מלוא פיצויי הפיטורין גם בעד התקופה בה עבד בנתבעת , כפי שעולה, כאמור, מסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורין.

התביעה לפיצויי פיטורין ולדמי הודעה מוקדמת – נדחית.

בית הדין האזורי לעבודה בחיפה – רג'א סעאידה נ' שושן אבטחה ו 100 – אבטחה מבצעית בע"מ –שתי הנתבעות הן חברות בבעלותו ובניהולו של ארז שושני. התובע עבד כנהג בנתבעת 1 ולאחר פרק זמן גילה ששם המעביד בתלוש השכר שונה לשמה של הנתבעת 2. לאחר שיצא מכתב מעו"ד מטעם התובע, שיגר מנהל הנתבעות מכתב לתובע לפיו כל זכויותיו נשמרות. המחלוקת העיקרית היא בשאלה האם התובע פוטר או התפטר והאם הוא זכאי לפיצויי פיטורין.
בית הדין פסק כי לא היה מקום לראות בעצם שינוי שם המעבידה משום אקט של פיטורים. העובדה שהתובע המשיך לעבוד כרגיל ורק עם קבלת תלוש השכר שם לב לשינוי פורמאלי, שלא קדם לו שינוי מעשי, ומייד הובהר לו שיש המשכיות בין החברות הנתבעות, היא הנותנת, שלא היתה כוונה של המעבידות לסיים את יחסי העבודה עם התובע. בית הדין שם דגש על שאלת הרצון – מי מהצדדים רצה לסיים את ההתקשרות, וקובע כי דווקא התובע הוא זה שרצה לסיים את ההתקשרות על מנת להתחיל לעבוד כנהג מונית. על כן, נקבע כי התובע הוא שהתפטר.
לעניין הזכאות לפיצויי פיטורין נקבע כי: " התובע ניסה לבסס זכאות לפיצויי פיטורים, רק בשל כך שחל שינוי בזהות המעבידה שלו, דהיינו - פיטורים עקב חילופי מעבידים בגינם עומדת לו הזכות לסיים את עבודתו אצל החברה הראשונה תוך קבלת פיצויי פיטורים בשל השינוי החד צדדי של תנאי חוזה העבודה. אנו דוחים טענה זו, שכן, הלכה פסוקה ועקבית, משכבר הימים ועד ימנו אלה היא, כי עצם חילופי המעבידים במקום העבודה, שעה שהעובד ממשיך לעבוד באותו מקום, אם כי, תחת מעביד אחר, אינו מזכה את העובד בפיצויי פיטורים [דב"ע מו/3-8 דלויה - בלזכה פד"ע יח' 49, 52; דב"ע נד/3-62 מ. י. - שושנה זינגר פד"ע כז' 391, 394; וכן עדמ 1011/04 א. דינמיקה שירותים 1990 בע"מ - טטיאנה וורונין ו-5 אח', פורסם באתר נבו (להלן - פס"ד דינמיקה)].
בפס"ד דינמיקה, נקבע, כי יתכנו נסיבות בהן עובד הממשיך לעבוד באותו מקום עבודה פיזי, בעת החלפת ספקי שירות, ימצא זכאי לפיצויי פיטורים ממעסיקו הקודם על שום שיש חשש, כי המעביד החדש לא יעמוד בתשלום פיצויי הפיטורים בעד התקופה הקודמת. פסה"ד יוחד למקרה של חילופי קבלן שירותים עקב מכרז. אין המקרה דומה לענייננו, מה גם, שעסקינן במעביד שהתחייב בכתב לשמור על רצף זכויותיו של התובע באותו מקום עבודה."
בהתאם לפסיקה, על מנת שהתפטרות עובד תזכה אותו בפיצויי פיטורים "בדין מפוטר" עליה לעמוד בשני תנאים:

האחד - כי ההתפטרות הינה בשל הרעה מוחשית בתנאי העבודה או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה שבהן אין לדרוש ממנו שימשיך בעבודתו.

השני - כי העובד העמיד את מעבידו על כוונתו להתפטר בשל ההרעה בתנאים או הנסיבות, ונתן למעביד הזדמנות לתקן את המצב, לבטל את ההרעה ו/או לסלק את הנסיבות, ובכך למנוע את ההתפטרות. חובה זו נובעת לא רק מלשון החוק וכוונתו, אלא, גם מחובת תום הלב המוטלת על הצדדים ליחסי עבודה.

[ראו: דב"ע מח/60,174-3 טלסיס בע"מ - מיכאל רוגל פד"ע כ' 2-421; דב"ע תש"ן/10-3חיים כהן - הלר פיסול ותכשיטים בע"מ פד"ע כא' 238, 242; דב"ע נג/210-3 אהרון רביוב - נאקו שיווק בע"מ פד"ע כז' 514, 518 ועוד].

בית המשפט קובע כי העובד התפטר בשל רצונו לעבוד כנהג מונית עצמאי ועל כן שולל זכאותו לפיצויי פיטורין והודעה מוקדמת.

לסיכום:

הפסיקה אינה קונסיסטנטית לחלוטין בנושא, אך מסקירת הפסיקה והספרות עולה כי:
*חילופי מעבידים כפופים להסכמת העובד (גם אם אין שום שינוי בתנאי העבודה).
* אם העובד הסכים, הוא ממשיך לעבוד אצל המעסיק החדש ואם המעסיק החדש יפטרו יהא העובד זכאי לפיצויי פיטורין בגין כל תקופת עבודתו באותו מקום עבודה.
* אם העובד מסרב – וזו זכותו, הוא זכאי להתפטר בדין מפוטר וזכאי לפיצויי פיטורין. אולם, חובה עליו להודיע למעבידו על כוונתו להתפטר בגין כך ולתת למעבידו הזדמנות לתקן את המצב ולמנוע את ההתפטרות.