|
כיועץ ארגונומי ובעלים של חברה לייעוץ ארגונומי וקידום בריאות, אני נתקל בהרבה מאוד עובדי הי-טק שמתלוננים על אי נוחות בצוואר, בגב התחתון, כתפיים, מפרק הידיים, ברכיים ועוד. במרבית המקרים, גיליתי שאי הנוחות שלהם נגרמת מסביבת עבודה לא ארגונומית, שעות ישיבה רבות, שימוש לא נכון בציוד הקיים והעדר פעילות גופנית.
אולם, נוכחתי לדעת שחלק מהכאבים נגרמים גם מפעילותם בחדר הכושר. איך זה יכול להיות!!!!שאלתי את עצמי, הרי פעילות גופנית אמורה להיות פעילות שתורמת לגוף ולא גורמת לאי נוחות וכאבים.
הסתקרנתי ויצאתי לבדוק מספר מועדוני כושר מההיבט הארגונומי וגיליתי מספר ממצאים מעניינים.
1. הדבר הראשון שצד את עיני היה שורת מסלולי הריצה עמוסת המתאמנים. אני מביט בצווארם המיוזע ורואה את מרביתם בתנועת פשיטה צווארית במטרה לראות את מסך הטלוויזיה המוגבה המצוי מולם או במקרה הגרוע יותר לא מצוי מולם. בנוסף, מידי פעם, חלקם מסיטים את צווארם הצידה על מנת לשוחח עם המתאמן לידם או לצוד את עינה/יו של בת/בן חמודות שרץ/ה לצידם. הבנתי, שלא מפתיע שיש כל כך הרבה אי נוחות בצוואר. לא הגיע הזמן לחשוב על מיקום נכון של מסכי הטלוויזיה ואולי לחשוב על סידור שונה של מסלולי הריצה או ניצול אמצעים טכנולוגים להקלת אפשרות התקשורת בין המתאמנים ללא הפניית הצוואר הצידה.
2. כמובן, שרציתי לעלות על מסלול הריצה, נאלצתי לחכות עד שיתפנה מסלול ובינתיים התאמנתי על עליות מתח, שמח ומרוצה שעדיין בגילי אני יכול לבצע 10 עליות מתח ופתאום הרגשתי משב רוח חזק על גבי, הסתכלתי למעלה ובדיוק מעלי מצוי המזגן. כמובן, שוויתרתי על התרגיל, בפעם הבאה שיבקשו ממני לתכנן חדר כושר, אדאג לא למקם מכשירים מול המזגן.
3. לאחר שהתעייפתי מההמתנה למסלול הריצה והתאכזבתי מהמיקום של עליות המתח, הסתכלתי סביבי וראיתי מדריך כושר משקיען מנסה להתאים את מכשיר הפרפר לבחורה צנומה בגובה 150 ס"מ . הבנתי שלא חשוב מה המדריך יעשה, המכשיר לא מתוכנן למידות שלה. המדריך התאמץ ובסוף הבחורה התאמנה, אבל ראיתי שעומק המושב גדול עליה, זוויות הכתפיים לא במנח המתאים וכולה הולכת לאיבוד במכשיר. רשמתי לעצמי לדבר עם המדריך ולהסביר לו את עקרונות הארגונומיה, המכשירים מתוכננים ארגונומי, אבל לפי סטנדרט שנקבע לפי ממוצע גובה ומשקל. ניתן לבצע את אותם חיזוק שרירים גם בתרגילים אחרים ולא להתעקש על מכשיר לא מתאים.
4. הגיע הרגע המיוחל, עליתי על ההליכון, הרגשתי כמו תמיד התרגשות קלה, האם אצליח לסיים 40 דקות ריצה מבלי להישבר באמצע? בצהרים אכלתי קצת יותר מידי והרגשתי קצת גזים בבטני, לימדו אותי שאם יש גזים עדיף להוציא אותם. הסתכלתי סביב, שורה של מתאמנים ומתאמנות מאחורי ואני מתאמץ ומכווץ את בטני שלא אגרום לבושה ומבטים מלגלגים מאחורי. הצלחתי במשימה, אבל חשבתי לעצמי שאני חייב לדבר עם בעל מכון הכושר שיבין שחלק מתכנון ארגונומי, זה סידור חכם של המכשירים על מנת לתת הרגשת מרווח מחיה ונוחות למתאמנים.
5. שמח ותשוש לאחר הריצה בת ה-40 הדקות, הלכתי לעשות סבב מכשירים. המכשיר הראשון שהגעתי אליו היה קל לתפעול, כיוונתי את המכשיר בדיוק לפי מידות גופי והתאמנתי בדיוק לפי הנחיות המדריך, המכשיר השני היה מאוד לא ידידותי לתפעול, ניסיתי להבין איך בדיוק מכוונים אותו ואף ביקשתי עזרה מהמדריך ולאחר מספר דקות הצלחנו במאמץ ממושך להבין כיצד משתמשים נכון במכשיר. לצערי, פרק הזמן שלי הסתיים, כיוון המכשיר לקח דקות יקרות מזמני, שתיתי מים והבטתי סביבי ובאמת ש מתי לב שישנם מכשירים שהמתאמנים כמעט ולא ניגשים אליהם. מניסיוני, כיועץ ארגונומי, מכשירים שלא ידידותיים לתפעול, אנשים נוטים לא להשתמש או לכוון אותם.
6. קיבלתי SMS שהישיבה שלי נדחתה ונזכרתי פתאום שכאב לי הגב במשרד, ניגשתי למדריכה וסיפרתי לה שכאב לי הגב במשרד ומה היא מציעה לי לעשות. המדריכה, ללא היסוס ובביטחון רב, אמרה לי שאני צריך לחזק את שרירי הבטן, כי שרירי הבטן שומרים על הגב התחתון. הסכמתי מיד, נשמע הגיוני ההסבר שלה. שכבתי על הגב, ידיים מאחורי העורף והתחלתי לעשות עליות בטן. הרגשתי שגם הצוואר וגם הגב כואבים לי מהתרגיל, ציינתי זאת בפני המדריכה והיא אמרה לי בביטחון שאני צריך להתרגל ובפעמים הבאות אני לא ארגיש שום כאב. התאכזבתי, חשבתי שחלפו הימים עם התשובות הבנאליות וקצת יותר מסתכלים היום בהיבט רחב וכולל על הקשר בין גוף האדם וסביבת עבודתו.
7. ניגשתי לפקידת הקבלה ובחורה נחמדה ביקשה ממני משוב לגבי ההדרכה שעברתי, אני מסתכל לעברה ורואה עווית כאב בכל הקלדה, לא התפלאתי, גם בדלפק הקבלה לא היה שום תכנון ארגונומי, הדלפק צר, הכיסא לא מותאם למידות הבחורה, מסתור הדלפק גבוה מידי, המסך בצד וגבוה, המדפסת והטלפון צמודים לעכבר, לכיסא אין משענות ידיים מתכווננות וכל העמדה נראית כמו מושב טיסה בטיסות צרט'ר.
8. ביקשתי להיפגש עם הבעלים של מכון הכושר, הצגתי את עצמי לפניו כיועץ ארגונומי לסביבות עבודה ופירטתי לפניו את הממצאים:
א. לפני שמתכננים חדר כושר, רצוי לבקר במספר מועדונים, לאפשר ליועץ ארגונומי לבצע מיפוי ארגונומי בעזרת תצפיות, שאלונים, תשאול מתאמנים ומדריכים, מדידות ובעזרת ממצאים אלו לתכנן חדר כושר שלא יחזור על אותם טעויות המצויות בחדרי כושר קיימים.
ב. חשוב לתת למדריכי הכושר הדרכה ארגונומית כחלק מההכשרה שלהם.
ג. רצוי גם להעביר למתאמנים הדרכה ארגונומית בחדר הכושר ובסביבת עבודתם.
ד. רצוי לבחור מכשירי כושר ידידותיים וקלים לתפעול בעלי מספר אפשרויות כוונון שיתאימו למידות גוף שונות.
ה. תרגילי הכושר צריכים להיות בראיה בריאותית בעלת קשר לסביבת העבודה ולצרכים האורטופדים של המתאמן.
ו. חדר הכושר מייצג בריאות ונוחות ועל כן רצוי שכל התכנון של חדר הכושר יהיה מבוסס על נוחות בכל היבטיו, החל מדלפק הקבלה, מקלחות, מיקום הברזים, המגירות והארונות וכלה במכשירי הכושר והכשרת המדריכים.
חדר כושר שישכיל לאמץ את עקרונות הארגונומיה בתכנונו, יזכה ליתרון מיידי על פני מתחריו ויעניק שירות בעל ערך מוסף שלא קיים כיום.
גיל בן-טובים הוא מומחה לארגונומיה ומשמש כמנכ"ל ובעלים של חברת ארגו פור יו בע"מ המתמחה בהתאמת סביבת העבודה לבריאות ואיכות חיים ולתכנון עמדות עבודה ארגונומיות.
מידע על הרצאות בנושא ארגונומיה, ייעוצים ארגונומיים אישיים בעמדות העבודה, תכנון וייעוץ ברכישת ציוד ארגונומי, ניתן למצוא באתר החברה: http://www.ergo4u.co.il/ |